רבי אליעזר אומר אוכלין על הראשון וכו'. מפורש בהדיא לפלוגתייהו בת"כ דגריס על הכתוב מן השדה תאכלו וגו' כל זמן שאתה אוכל בשדה אתה אוכל מתוך הבית וכו' מכאן אמרו הכובש ג' כבשים בחבית אחת רא"א כיון שכלה מין אחד מן השדה יבער כל החבית ר' יהושע אומר אוכל והולך עד שיכלה האחרון שבה ר"ג אומר וכו' והלכה כדבריו רש"א כל הירק אחד לביעור אוכלין ברגילה וכו' ומה שפי' הראב"ד ז"ל בהשגה רפ"ז דדעת ר"ש שאחר הביעור הראשון כמו שפי' שם שיש ב' מיני ביעור הא' והוא שמכניסין הפירות לאוצר העיר כדאיתא בתוספתא והבאתי לקמן בהסוגיא ואז אוסר במשהו לר"ש לפי שיש לו היתר ולר"א ולר' יהושע בנ"ט ולאחר הביעור הב' והוא לאחר שכלה מן הארץ שאז מבערן לגמרי לשריפה ולאיבוד ומאותו הביעור ואילך אינו אוסר במשהו לפי שאין לו שום היתר זהו תוכן דבריו וקשה לפירושו חדא דהא בת"כ גריס בהדיא לפלוגתייהו על האי קרא מן השדה וגו' ומשמע דלאחר הביעור שהוא לאחר שכלה מן השדה הוא דפליגי ועוד דמצידה חברה למה שרצה ללמוד מהתוספתא וקרא אותן שני מיני ביעור ומפרש לדברי ר"ש שהוא אחר הביעור הראשון שקרא להכנסה להאוצר דס"ל דאוסר במשהו א"כ האיך מתפרשין דברי ר"ש בהתוספתא דגריס התם הגיע שעת הביעור עניים אוכלין וכו' דברי ר' יודה וכו' כדפליגי במתני' לקמן בפרקין רש"א עשירים אוכלין מן האוצר אחר הביעור הרי דר"ש גופיה לא ס"ל דלאחר שהגיע שעת הביעור והיינו לאחר שכלה מן השדה שצריך לבער להפירות לגמרי ואוכלין הן ממה שבאוצר העיר שהכניס מקודם ואין להאריך במבואר וכמדומה שאע"פ שהוא ז"ל סיים אחר פירושו וזהו עיקר של דברים הללו אין להן לא עיקר ולא שורש אלא העיקר בדין הביעור כך הוא דתליא בפלוגתא דר"ע וחכמים בברייתא אחריתא דת"כ והבאתי לעיל ד"ה ג' ארצות ע"ש ולפ"ז כל מקום שתמצא לאיכא תנאי דס"ל דיש היתר אכילה אחר זמן הביעור הוא אליבא דר"ע דלא דריש קרא דהן לא נזרע ולא נאסוף דבביעור משתעי אלא על הספיחין הוא דדריש ליה וכולהו הני תנאי תלמידי ר"ע נינהו ר' יודה ור' יוסי ור"ש ופליגי בענין היתר אכילה אחר הביעור אבל לחכמים דהאי ברייתא דת"כ דדרשי להאי קרא דלא נאסוף על הביעור אין כאן היתר אכילה לשום אדם אחר שכלה מן השדה זהו עיקר של הדברים וזהו דעת הרמב"ם ז"ל שם ונתבארו דבריו לאחר שהוצאתי לאור מהיכן הוא נלמד דעתו ז"ל בענין מ"ש בדין הביעור וביארתי ג"כ לעיל שם ואין להאריך שוב בזה. ובענין פירושא דמתני' דהכא פשוט הוא במאי דפליגי כמבואר בפנים ודברי ר"ש לא קאי אלא על כל הירק שבשדה דין אחד לו לביעור ולענין הלכתא פסק הרמב"ם לדין זה הכובש וכו' כדפסקו בת"כ ומייתי לה הש"ס לקמן הלכה כדברי ר"ג וע' עוד בדיבור דלקמן מאיזה דקדוק בדין דהכובש מה שיתבאר שם בס"ד: