בצלים שירדו עליהן גשמים וצמחו כו'. הך מתני' מייתי לה בבבלי נדרים (דף נח) וכדפירש"י ז"ל שצמחו מאליהן בלא נטיעה ור"ל מפני שדרך ליטע הבצלים בארץ כדי שיצמחו העלין ואותן לא נטען בשביעית אלא נשארו בארץ מששית וירדו עליהן גשמים בשביעית וצמחו מאליהן והן הן דברי הרמב"ם בפ"ד הלכה כ' הבצלים וכו' ואם השחירו הרי הן כנטועין בארץ כלומר כמי שנטען בארץ בשביעית וסיים שם ובין כך ובין כך הבצלים עצמן בהיתרן עומדין מפני שנשארו שם מששית והן עצמן לא ניתוסף עליהן בשביעית. רבי זעירא אמר מכיון שרבה עליו החדש מותר וכו'. פלוגתייהו דר"ז ור' הילא ור' אימי כעין האי דשקיל וטרי בנדרים שם בבעיא דישמעאל איש כפר ימא שהעלה בידו דין זה בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו אם גידוליו מעלין את האיסור או לא ופשט לי' התם מעיקרא מההיא דר' ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר ובסוף הפרק שם מוקי להאי דר' ינאי בגידולי גידולין ואפי' דבר שאין זרעו כלה הוא ואנן תנן הטבל גידוליו חולין בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין דמיירי דרבו הגידולי גידולין על הגידולין. וכן פסק הרמב"ם בפי"א מהל' תרומות בהלכה כ"ב ויתבאר עוד מזה במקומו בס"ד והדר בעי התם למיפשט בעיא דלעיל בשביעית לאיסורא מהאי דר' יוחנן בערלה ודר' יונתן בכלאי הכרם דמייתי ליה נמי הכא ומסיק דשאני שביעית הואיל ואיסורה ע"י קרקע ביטולה ע"י קרקע אבל ערלה וכלאים לאו ע"י קרקע מיקרו דערלה איסורא תליא בשנים וכלאים בתערובות. ולפ"ז ר' זירא ור' אילא ורבי אימי דפליגי בהא אם נדמה שביעית לערלה וכלאים או לא וא"כ תו לא קשיא נמי להא דמקשי לר' זירא מהאי דגידולי גידולין בדבר שאין זרעו כלה דבלא"ה שאני שביעית דביטולה הוא ע"י קרקע ואע"ג דהתם תנן נמי ספיחי שביעית מ"מ הא דמחלק בין דבר שזרעו כלה לבין דבר שאין זרעו כלה לא קאי אספיחי שביעית אלא דבטבל או בתרומה וכה"ג מיתניא ולא צריכין לתירוצא דהכא דמחלק בין ביעור לאכילה לפי המסקנא דהתם והלכך פסק הרמב"ם בדין זה בפ"ד בהל' כ"א בצל שעקרו בשביעית וכו' העלו גידוליו את עיקרו והתיר הכל וכו' וזהו בין לענין ביעור בין לאכילה להך טעמא דמסקנא דהתם דהואיל ואיסורא ע"י קרקע כך בטילת' ע"י קרקע ועיין בד"ה ר' אבהו וכו' לקמן: