ומודים בפואה של צלעות וכו'. הר"ב נמשך אחר הפי' הר"ש כדרכו וכתב של סלעות הגדלה בין הסלעים דאין דרך לזרוע שם וכו' וזה דוחק דהרי עכשיו זרוע שם וא"כ הא מיהת דרך לזרוע הפואה במקומות הללו ומיחזי כעבודה לב"ש והעיקר כפי' הרמב"ם בפי' המשנה והבאתי בפנים ולמדנו עוד מזה דבקרדומות של מתכות ליכא שינוי כלל שכן דרך לפואה של צלעות שתופרין אחריה בכלי ברזל הואיל והצלעות שלה נשרשים בעומק ומן הצד ולפיכך מודים ב"ש בזה דעוקרין אותה כדרכה בשאר שני שבוע לפי שא"א בענין אחר והשתא לב"ה דמתירין לעקור בכולן בקרדומות של מתכות טעמייהו משום דלא בעו שינוי כלל שאין קרדומות של מתכות שינוי וכך הם דברי הרמב"ם בחיבורו בפ"ד בהל' י"ט לוף של ערב שביעית וכו' דמכיון דנגמרו מערב שביעית אין כאן משום ספיחי שביעית ומותר לעוקרן אף בקרדומות של מתכות וכב"ה דלא בעו שינוי ודלא כהר"ש גם בזה דרצה לומר דגם קרדומות של מתכות נקרא שינוי ונמשכו אחריו הר"ב והתי"ט ומתוך כך יצא לו לפרש לקמן בהל' ה' הא דאמרו גזרו על הלוף וכו' דעל האי מתני' הוא דקאי וגזרו שיהו עוקרין אותו בשינוי אבל פי' זה ג"כ אינו סובל כוונת הש"ס ונסתר הוא מכמה טעמים ועיין לקמן שם ד"ה גזרו על הלוף במה שביארתי ותמצא פירוש האמיתי ומוכרח הוא דעל מתני' דלעיל קאי בדין לוף שעברה עליו שביעית ונכנס לשמינית וכל המעיין יודה בזה ולעיל בהלכה ג' ד"ה לוף שעברה עליו שביעית זכרתי מזה: