אין נוטעין וכו' פחות משלשים יום לפני ר"ה. האי מתני' הובאה בפ"ק דר"ה (דף י' ע"ב) וגריס התם לת"ק דברי ר"א ואר"נ אמר רבה בר אבוה לדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים ופירש"י ז"ל שלשים לקליטה ושלשים לתוספת שביעית ולדברי האומר שלשה צריך שלשה ושלשים ולדברי האומר שתי שבתות צריך שתי שבתות ושלשים ואחר זה נמשך הר"ב בפי' המשנה כאן והתוס' הקשו שם בשם ר"ת על פירש"י דלשון המשנה משמע דלא איירי אלא בקליטה ולא משום תוספת שביעית וכו' ופי' לדברי ר"נ דלענין ערלה קאמר דלדברי האומר שלשים לקליטה בשביעית צריך שלשים ושלשים לענין ערלה אבל לענין שביעית לא חיישינן אלא שלא תקלוט בשביעית עצמה וכו' וכלומר לענין ערלה שתהא חשובה שנה וכעין זה פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ופסק הלכה לענין שנה כמ"ד שלשים יום בשנה חשוב שנה ולענין קליטה כר' יוסי ור"ש שתי שבתות דהכי איפסקא הילכתא בסוף פרק הערל וכך הם דבריו בחיבורו בפ"ט מהל' מעשר שני ונטע רבעי לענין קליטה ולענין ערלה ובספ"ג מהלכות שמטה כתב לדינא דמתני' לענין איסור נטיעה סמוך לשביעית וז"ל אף בזה"ז אין נוטעין אילנות וכו' ערב שביעית אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהא אחר הקליטה ל' יום קודם ר"ה של שביעית וסתם קליטה שתי שבתות ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו וכו' וא"כ מתני' לאו משום תוספת שביעית מיתפרשא שהרי אף בזה"ז דבטל דין דתוספת שביעית אף בחרישה. ואפ"ה נטיעה אסור בזמן המפורש וזה הטעם משום מראית העין למד מהש"ס דהכא וכדקאמר בהסוגיא בנטעו ומת בנו אסור לקיימו ואתיא כמ"ד מפני החשד וכן פסק הוא ז"ל בזה כהאי מ"ד ומשום דהכי אמרינן נמי בס"פ הנזקין שחשודין היו על השביעית ולפיכך הכריע כהאי מ"ד אבל הפירות מותרין כדקאמר הכא אין מוסיפין וכו' ומשו"ה נמי השמיט להא דקאמר בריש הסוגיא מתני' בסתם וכו' וכדפרישית דלמאי דמסקינן כמ"ד מפני החשד א"כ לעולם חשדא מיהת איכא כל שלא נטעו כזמן המפורש שיהא ניכר שלא ניטע נטיעה זו בשביעית ונמצינו למדין דלפי שיטתו ופירושו להמתני' וכדמוכח מהסוגי' ל"ק כלל לקושית התוספת שהקשו בר"ה לעיל בדף ט' ע"ב ד"ה ומותר לקיימן בשביעית וכו' ותימא דבפ"ק דשביעית תנן חורשין עד הפסח ועד העצרת וכיון דאפי' ליטע בתחלה שרי ל' יום לפני ר"ה אמאי אסור לחרוש לשתרי נמי לחרוש עד ל' יום לפני ר"ה ואור"ת דלא החמירו בנטיעה כמו בחרישה משום דאין תוספת שביעית דאורייתא אלא בחרישה דכתיב בחריש ובקציר תשבות וכו' וזה ודאי אינו עולה לפי שיטת הרמב"ם כמבואר בריש מכילתין ולעיל ד"ה מזבלין שהרי שיטת ר"ת אליבא דר"ע היא והרמב"ם פסק כר' ישמעאל וכמבואר טעמו שם וכתבו עוד ובירושלמי מפרש טעמא אחרינא בריש שביעית ולמה עד עצרת וכו' ולפי טעם זה ניחא וכו' ולשיטת הרמב"ם בלא"ה ניחא ול"ק כלל דבזה"ז חרישה מותרת עד ר"ה ואפ"ה נטיעה אסור משום דאית בה חשדא משביעית עצמה וזכרתי מזה לעיל בריש מכילתין ד"ה מיכן והילך וכו' ע"ש ובמה שכתב עוד הרמב"ם בפ"ט מנטע רבעי בענין הנטיעה קודם ר"ה לענין ערלה יתבאר לקמן בד"ה נראין הדברים: