אלו הן הממונים שהיו במקדש. חוץ מבן אחיה וכו' ואלעזר שעל הפרוכת וכו'. כתב התי"ט ותימה דפתחיה שעל הקינין ונחוניא חופר שיחין ג"כ בדבר שבממון היו ויחידים הם עכ"ל. מנחוניא חופר שיחין לק"מ דכי היא בעצמו ולבדו היה חופר שיחין ודאי לא אלא שהיה ממונה על אלו שחופרין בורות כדי שיהו המים מצויים ומפני שהוא היה יודע להמציא מים לעם בישוב ובמדבר וכמ"ש הרמב"ם לזה בפי' המשנה וא"כ הגזברים הן היו משלמין לאלו החופרים ואין מינוי שלו בדבר שבממון. אלא מפתחיה שעל הקינין לכאורה יש לדקדק בזה ונראה דמכח קושיא זו למד הרמב"ם לומר דזה הממונה הוא בעצמו המוכר ועמו פוסקין על השער כדכתב בפ"ז מהל' כלי המקדש בהל' ט' הממונה שעל הקינים הוא שפוסקין עמו שימכור הקינים לקרבנות כך וכך בסלע וכל מי שהוא חייב בהן יביא דמיהן למקדש וזה הממונה נותן הקינים לבעלי הקרבנות ועושין חשבון עם הגזברים ונותנין לו וכו'. ונמצא שלא היה המינוי שלו יחידי בדבר שבממון שהרי חשבון עושה עם הגזברים ואינו אלא כמוכר ומספיק אותן ועליו היה מוטל הדבר. וכך הוא הענין בהממונה על הנסכים כמ"ש שם בהל' י' זה שעל החותמות הוא שמקבל דמי הנסכים ממחוייבי נסכים וזה שעל הנסכים הוא שמוכר הנסכים. וא"כ ג"כ כאן אין ממונה יחידי בדבר שבממון שהרי היו צריכין בכל יום ויום לעת ערב לבוא יחד ולעשות חשבון וזה מוציא החותמות ומקבל מזה המעות כדתנן לקמן בהל' ד' וכמו שהביא הוא ז"ל שם בהל' יב. ובזה מסולקת תלונת הראב"ד שם שכתב לא כי הממונה על הקינין ועל הנסכים אינו אלא גזברות בעלמא וכו' מי שהוא חייב וכו' ונותנן למוכר והממונה הוא משתדל להקריבן וכו' ע"ש והכ"מ כתב על זה ואני אומר שאין זו השגה ופירושי נינהו מר מפרש הכי ומר מפרש הכי עכ"ל וטובא איכא בינייהו דלמר לא קיבל הממונה מעות ממחוייבי בדבר אלא שנותנין דמיהם למקדש והיינו להגזברים והממונה הוא המוכר ואח"כ עושה חשבון עם הגזברים ואין כאן התמנות יחידי בדבר שבממון כדלעיל וזהו בקינין וכן בנסכים שאין הממונה על הנסכים מקבל מעות אלא הממונה על החותמות מקבל ולערב באין זה אצל זה ועושין חשבון והרי כאן התמנות בדבר שבממון בשנים. ואומר אני דמכאן קושיא על הראב"ד דלפירושו שהן גזברות וכל אחד ואחד מקבל המעות או הקינין וכן דמי הנסכים א"כ היה לו להתנא למיחשב נמי לאלו חוץ מפתחי' וחוץ מאחיה וכו' ולמדנו מכאן דדעת הרמב"ם ופירושו הוא העיקר. ולמדין אנו עוד מכאן בענין פירושא דפינחס המלביש שכתב הרמב"ם שם בסוף הפרק זה הממונה על מעשה בגדי כהונה עוסק בהכנת בגדי כהנים הדיוטים ובגדי כ"ג ובאריגתן ומתחת ידו נעשה הכל ולשכה היתה לו במקדש וכתב הראב"ד על זה אומר אני שהוא פנחס המלביש והכ"מ כתב בזה ופשוט הוא ואיני יודע מה מלמדנו עכ"ל. ואני יודע מה מלמדנו שהראב"ד אינו כמראה מקום לדברי הרמב"ם ומציין מקומו כמו שרצה הכ"מ לפרש כן בכמה וכמה מקומות וכבר פירשתי בכל מקום שאינו אלא משיג ורוצה לסתור טעמו ופירושו וכאן משיג הוא דמאין לו להרמב"ם לומר זה שהוא היה עוסק בהכנת הבגדים ומתחת ידו נעשה הכל הלא במתני' לפי נוסחא דהכא לא קראוהו אלא פנחס המלביש ותפס זה לעיקר משום דבגמ' פירשו כך בסוף הסוגיא דהלכה דלעיל פינחס המלביש שהיה מלביש בגדי כהונה גדולה. וכלומר שלאלו הבגדים להלבישן היה צריך מבין ויודע סדר הלבישה על צד היפוי ובש"ס הבבלי לא מצינו פירוש אחר וא"כ מאין הוציא הרמב"ם פירושו זה. וממה שנתבאר לעיל למדנו עוד טעמו של הראב"ד ולכאורה נראה לומר כפירושו דאם נאמר שהיה עוסק בהכנת הבגדים וכן הוא היה המלביש וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה ופנחס המלביש היה מלביש הכהנים בגדיהם והיה מתעסק בהצנעתן ובעשייתן. דא"כ קשיא מאי האי דלא אמרו אלא חוץ מבן אחיה ואלעזר על הפרוכת ומפני מה לא אמרו ג"כ וחוץ מפנחס המלביש שהיה עוסק בעשייתן והכנתן ותחת ידו נעשה הכל וא"כ היה לו מינוי יחידי בדבר שבממון. ואפשר לומר לדעת הרמב"ם דבענין שהיה עוסק גם באריגתן ובעשייתן למד ממה דתנינן בפ"ק דמדות ושתי לשכות וכו' אחת לשכת פנחס המלביש ומדקבעו לו לשכה להמלבושים ונקראת על שמו משמע שהיה עוסק במלאכתן ובעשייתן והיה צריך ללשכה בפני עצמו לכך שאם לא היה אלא מלביש בלבד לא היתה הלשכה זו שמשימין הבגדים שם נקראת על שמו בלבד. ועוד דבפ"ה דתמיד שנינו מסרום לחזנים והיו מפשיטין אותם את בגדיהם וכו' ואם הוא היה המלביש בלבד ולפי שיודע סדר הלבישה מסתמא היה ג"כ צריך להיות בשעת הפשיטה ואף שאינה מלאכה כל כך כמו הלבישה מ"מ כדי לידע אח"כ סדרן כשמלבישן ואפשר שהיה מסייע לאותן חזנים ג"כ. ובענין דלא אמרו במתני' כ"א חוץ מבן אחיה ואלעזר ולא מנו ג"כ לפנחס עמהן אפשר לומר דהואיל שאין בו שררה של דבר שבממון בלבד שהרי היה ג"כ מלביש ומפשיט אותן לפיכך לא חשבוהו בהדי אינך ועדיין צ"ע. ובענין שאמרו בן בבי על הפקיע פירשתי במתני' דלעיל כהאי דהכא וכך הוא נמי לעיל בפ"ב דיומא בהלכה ג'. ובבבלי יומא דף כג אמר אביי מריש הוה אמינא פתילתא כדתנן מבלאי וכו' היו מפקיעין ומדליקין כיון דשמענא להא דתניא ולא עוד אלא שלוקה מן הממונה בפקיע אמינא מאי פקיע נגדא. וזהו כוונת הראב"ד בהשגתו שם בראש הפרק ולמה לא מנה הממונה על הפקיע והוא מכין הפתילות וכתב הכ"מ ורבינו תפס כגמרא דידן שדחה פי' הירושלמי מכח הברייתא וכו' וע"ש ואומר אני שזהו כוונת הראב"ד בעצמו דודאי גם הוא ראה בגמרא דיומא דידן אלא דכונתו דאם תפס הרמב"ם כפירושא דאביי מפני מה כתב בזה בהל' ד' שם זה שהוא על השומרים הוא איש הר הבית שמסבב על הלוים בכל לילה וכו' וזה כפי ששנינו בפ"ק דמדות שעל הלוים השומרים אם ניכר שהוא ישן חובטו במקלו והרי לפירושא דאביי היה נוהג פקיע זה אף בכהנים הבאים לפייס וכדתני בהאי ברייתא אין מוציאין וכו' ולא עוד אלא שלוקה מן הממונה בפקיע וא"כ משמע דלדעת הרמב"ם ע"כ לומר דאין זה מן הממונה שנשנה במתני' כאן אלא מהממונה על הפייסות ולא מנה לזה אלא במינוי שלו על הפייסות ומשום שאין מה שמלקה בפקיע אלא דרך מקרה אם אירע כך שהוציא אגודל שלו והשתא אם לא תפס לפירושא דאביי בפירוש דעל הפקיע במתני' דידן היה לו למנות המכין הפתילות כפירושא דהירושלמי זהו שהראב"ד משיג כאן. ולדעת הרמב"ם י"ל דה"ט דלא מנה התנא דמתני' אלא בממונה על הדבר שנוהג בכל פעם ופעם וכהאי דמתני' דמדות שהיה מסבב בכל לילה וכל מי שישן חובטו במקלו ומשום הכי לא ראה לומר כפירושא דהאי ש"ס שג"כ אינו אלא פעם ושתים בכל שנה בתקופת טבת ובתקופת תמוז כדפרישית במתני' וכך אמרו בהדיא לעיל בפ"ב דיומא שם והלכך נמי לא מנה להאי מילתא דהתם דמייתי אביי לענין כהנים שאינו אלא דרך אקראי בעלמא וכפירושא דאביי בלחוד הוא דתפיס דמאי פקיע נגדא וכעין ששנינו במתני' דמדות וכוונת אביי גופיה ג"כ על פירושא דפקיע בענין המתני' דמדות היא: