פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה. פי' הר"ב שני התולעת שמשליכין אל תוך שריפת הפרה וכו' וזה הפירוש לא מצאתי במקום אחר ומעצמו פי' כן מפני שהיה קשה לו הא קתני בסיפא לשון שבין קרניו של שעיר המשתלח היה בא משירי הלשכה. והרמב"ם לא פי' כן שכתב בריש פ"ד מהל' שקלים תרומת הלשכה מה יעשה בה וכו' ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולשון של זהירות שקושרין בין קרניו כל אלו באין מתרומת הלשכה. ובאמת צריך תלמוד דלפ"ז היאך פירש ללשון שבין קרניו דהסיפא דקתני משירי הלשכה. ונראה דדעתו ז"ל שאין לפרש לשון של זהורית אלא בשל שעיר המשתלח בדוקא וטעמו שלא מצינו בשום מקום דנקט התנא כהאי לישנא אלא בו דאלו בפרה וכן בשל מצורע לא נקט אלא כלישנא דקרא שני תולעת כמו שתראה בפ"ג דפרה ובפ' י"ד דנגעים ובשעיר המשתלח היא דשייך זהורית על שם שהיה מזהיר ומלבין עונותיהם של ישראל וא"כ כל כרחך אי אפשר לפרש בסיפא דמתני' דלשון שבין קרניו דנקט על השהיה על ראשו ובין קרניו לסימן בעודו בפנים קאי וכדתנינן בפ"ד דיומא קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו וכו' אלא על זה שלאחר תקנה קאי וכדפרישית בפנים דבראשונה וכו' וזה לא היה אלא כדי שלא יהא קושר כולו בסלע דשמא ילבין מיד ויחשוב שכבר נגמרה המצוה ולא ידחוף אותו וכמבואר בפ"ו דיומא והטעם שזה לא נעשה לצורך גופו של קרבן ודמיא לאינך דקחשיב בסיפא מה שאין כן לשון של זהורית הראשון דקתני התם שהיה לסימן שלא יתחלף בשל הפנימי כדאמרינן שם לצורך גופו של קרבן הוא וזה הכלל כל שהוא לצורך גוף הקרבן דוקא זהו שבא מתרומת הלשכה והשאר אינן באין אלא משירי הלשכה. והא דלא זכר הרמב"ם כלום מלשון שבין קרניו שלאחר התקנה משום שכך דרכו שלא להביא בחבורו אלא מהדברים שהיו נוהגים לשעבר וכך עתידים להיות אבל לא מהדברים שלא היו כך אלא לפי שעה ולא תמצא כלל בכל החיבור משנה תורה שזכר מדבר שלא היה אלא בזמן מיוחד בלבד ונתבטל ולא יהיה כן לעתיד וכבר זכרתי מזה בכמה מקומות שמטעם הזה לא כתב שום דבר מגט המקושר שלא היה אלא לפי שעה וכן לא זכר מהדברים שלא היו אלא במשכן בלבד ולא היה כך בבית העולמים לא לשעבר ולא לעתיד ועיין לעיל בריש פ"ה דיומא בד"ה החיצונה היתה פרופה וכו' מה שנתבאר מענין זה בס"ד: