המוציא יין כדי מזיגת הכוס חלב כדי גמיעה. וחלב בהמה טמאה כדי לכחול בו עין אחת כ"כ הרמב"ם בפי' המשנה וכן בחבורו בפ' י"ח בהל' ב' ואינו מבואר לזה בהדיא בהש"ס דהתם אלא הכא בהסוגיא ונראה דזה נלמד נמי מההיא כללא דאביי בפרקין דף ע"ח כל מידי דשכיחא ולא שכיחא אזול רבנן בתר דשכיחא ולקולא שכיחא ושכיחא אזול רבנן בתר דשכיחא לחומרא וכו' חלב אכילתו שכיחא רפואתו לא שכיחא אזול רבנן בתר אכילתו לקולא וכו' והשתא כיון דחלב בהמה טמאה לא חזי לאכילה א"כ אזלינן בתר רפואתו לחומרא. ואע"ג דרפואתו לא שכיחא דלא יהא אלא תרוו יהו שוין אזלינן בתר האי דלחומרא וממילא אם תרווייהו לא שכיחי אזלינן לעולם לחומרא כמו בשכיחא ושכיחא דמאי שנא ולפי הנלמד מהאי כללא א"כ הפחות שבשיעורי הרפואה כשיעור הכחול הוא ולא ניתן בו השיעור לשוף בו את הקילור שזהו שיעור המים דמתני' וטפי שייכי ושכיחי מים לכך מחלב בהמה טמאה ועיין לקמן ד"ה חלב:
מים כדי לשוף בהן את הקילורית. עיין לקמן ד"ה הדא דאת אמר באילין מיא דטלא: