במה אשה יוצאה. לא ברצועה שבראשה. כלומר אפי' קשורה בראשה וכ"כ הרמב"ם בפי"ט בהל' ו' או ברצועות הקשורות לה על ראשה שמא תחלוץ אותם בשעת טבילה וכו' ורש"י כתב ורצועה שבראשה שמקלעת בהן שערה והקשו עליו דאי הכי חיישינן דילמא שריא להו הא כי היכי דיש איסור בעשיית קליעה ה"נ יש איסור בסתירת קליעה וכ"כ התוס' ויש ליישב לדעת רש"י שלא היתה כוונתו לפרש שקלעה בהן שערה אלא שהרצועה קשורה בראשה כדי לקלע בהן שערה וזהו שכתב שמקלעת בהן שערה ולא שקלעה. אבל אם קלעה בהן פשיטא דליכא למיחש שמא תסתיר הקליעה בשבת ואי יתרמי לה טבילת מצוה בשבת על כרחה צריכה שתסתור הקליעה קודם השבת מפני החציצה. אלא דהכא מיירי שכבר סתרה הקליעה ונשארה הרצועה קשורה בראשה ולא תצא דצריכה היא שתתיר וחיישינן דלמא אתי לאתויי:
לא בטוטפת ולא בסנבוטין בזמן שאינן תפורין. כתב הרמב"ם שם ולא בציץ שמונחת בין עיניה ולא בלחיים של זהב שיורדין מן הציץ על לחייה בזמן שאינן תפורין זה בזה והשיג עליו הראב"ד וכתב כדרכו אעפ"י שהן תפורין זה בזה אם אינו תפורין לשבכה לא תצא לא בטוטפת ולא בסנבוטין ועיין בהה"מ שם. ויש לתמוה דהא בהדיא כתב הרמב"ם שם לקמן בהל' י' ויוצאה בציץ ובלחיים של זהב בזמן שהן תפורין בשבכה שעל ראשה כדי שלא יפלו. וא"כ הטוטפת לעולם בעינן שתהא תפורה בשבכה גם לדעתו ז"ל אלא דכאן כתב אם אינן תפורין זה בזה והיינו הלחיים בציץ אינה יוצאה בהן וכן לא תצא בהציץ לבדו. שהרי אינה תפורה בשבכה דלכך דקדק וכתב שמונחת בין עיניה ור"ל שמונחת ואינה תפורה בשבכה ושיעור דברי' כך הם לא תצא בציץ אם היא מונחת ואינה תפורה בשבכה וכן לא תצא בלחיים שיורדין מן הציץ אם הלחיים אינן תפורין בציץ אעפ"י שהציץ עצמו תפור בשבכה. ולקמן בהיתרא כתב שאם הן תפורין בשבכה ור"ל הציץ וכן הלחיים אם הן תפורין בשבכה יוצאת היא דבכה"ג לא בעינן תפורין הלחיים בהציץ שהרי לא יפלו וזה פשוט לדעתו ז"ל: