התיב ר' חייא בר אדא והא תנינן כופין סל וכו' אמרין הדא דר' יוחנן. בספרי הדפוס הוקבע להאי מילתא התיב ר' חייא בריש הלכה דלקמן וזה ודאי טעות היא ולא שייכא האי מילתא אלא אהא דר' יוחנן בענין ביטול כלי מהיכנו והא אמרין הדא דר' יוחנן יש לפרש בלשון תימה כמבואר בפנים ויש נמי לפרש בניחותא וכלומר דהיינו ממש כהדא דר' יוחנן דבאמת אסור לטלטל להסל כשהאפרוחין היו עליו בין השמשות וכדאוקי לה נמי התם בדף מ"ב להאי ברייתא דתני אסור לטלטלו אעפ"י שאין עודן עליו ומיהו נראה דהאי אמרין וכו' בריש הלכ' דלקמן היא שייכא והאי התיב ר' חייא בר אדא וכו' דלא שייכא אלא בסוף הל' זו ואמילתא דר' יוחנן הוא דקאי דשקיל וטרי בהסוגיא דקאמר אין לך דבר שהוא בעינו וכו' אלא דינא דהאי מתני' בלבד ופריך עליה ומשר ור' חייא בר אדא התיב עלה ולא משני מידי. וגרסינן אמרין הדא דרבי יהודה דתני כל הנרות וכו' והיה כתוב ראשי תיבות דר"י וטעו והעתיקו דר' יוחנן ושייכא שפיר על המתני' מטלטלין נר חדש וכו' דלא תני בהדיא מאן ס"ל הכי ועלה קאי אמרין הדא רישא דמתני' דר' יהודה דתוספתא היא דתני וכו' וזהו הנכון: