אפילו לסמוך לו אסור. וכך הוא המסקנא התם בדף לח וכאביי ותניא כוותיה תנור שהסיקוהו וכו'. ובכופח גריס שם אם הסיקוהו בקש ובגבבא סומכין לו ואין נותנין על גביו וכו'. והרמב"ם בפ"ג בהל' ז' כתב בכופח אם הסיקוהו בקש ובגבבא הרי היא ככירה שהוסקה בקש ובגבבא ומשהין עליו. ולכאורה הא דלא כתניא בברייתא. והה"מ כתב בזה שדעתו כדעת ההלכות. ודבר זה צריך בבאור יותר שזה נלמד מגי' ההלכות שכך כתב הרי"ף על כפח שהסיקוהו וכו' א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי והאי כופח היכי דמי אי ככירה דמי אפי' בגפת ועצים נמי לשתרי וכו' ודקדק הרא"ש מדגרס לישתרי בסתם ולא קאמר לישתרי לסמוך שמעינן מינה דלישתרי לגמרי קאמר ואפי' תוכה ועל גבה וכו' וע"ש. והשתא לבתר דאהדר ליה נפיש הבליה מדכירה וכו'. א"כ בגפת ובעצים היא דהויא כתנור ובקש ובגבבא דמיא לכירה לכל מילי בין לסמוך ובין להשהות על גבה. ומדברי רב אשי נלמד פסקו של הרי"ף והרמב"ם וכפי גרסתם ז"ל בהאי דרב אחא: