מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לעכו"ם. פירש"י מבעוד יום ועיין בהרא"ש שהקשה עליו הרבה וכתב ולא נהירא לי וכו' ובחידושי שבת ועירובין שלי תירצתי הכל בעזרת האל אבל אין כאן מקומו להאריך בזה וכתבתי דאי קשיא לדעת רש"י הא הוא דקשיא דהא אמרינן בגמרא אין שם לא עכו"ם ולא חמור וכו' מאי אמר ר' יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה ומאי היא מוליכו פחות פחות מד' אמות. והנה דברי ר' יצחק לדינא הוא דכן פסקו כל הפוסקים במקום דלא אפשר אלא שלא היו רוצים לגלותה ולפרסמה והשתא לדעת רש"י אם לא נתן להנכרי מבעוד יום היכי עביד דלא מצית אמרת דמוליכו פחות וכו' הא ודאי ליתא שהרי אמירה לעכו"ם בשבת ודאי יותר קל משבות דמוליכו פחות מד' אמות וכהאי דאמרינן בעירובין דף ס"ח ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות שאין בו מעשה וה"נ שבות דמעשה ודאי חמירה היא מאמירה לעכו"ם ועוד דאיכא למיגזר שיבא להוליכה ד' אמות ואיכא איסורא דאורייתא וכהאי דאמרינן ריש המוצא תפלין גבי נותנו לחבירו וכו' והכא ודאי כ"ע מודים דאמירה לעכו"ם טפי עדיף. ואי אמרת דרש"י לא קאמר אלא לכתחלה צריך שיתן לו מבעוד יום ואי לא יהיב ליה מבעוד יום אין ה"נ דיהיב ליה אף משחשיכה לזה לא היה צריך לו לכתוב מבעוד יום דכ"ע ודאי מודים בזה דאם אפשר ליתן לו מבעוד יום יתן דמהיכי תיתי נאמר שיהא עובר לכתחלה על שבות דאמירה לעכו"ם. ולענין דינא פסק הרמב"ם כן דאעפ"י שנתנו לו משחשיכה מותר כדכתב בפרק ו' בהלכה כ"ב. ובענין מציאה שפסק שם שלא יתן להנכרי אלא מוליכה פחות פחות מד' אמות ויותר מבואר בדבריו בפ' כ' בהל' ו' וכדפרישית בפנים ורבו המשיגים עליו בזה ואני כתבתי שם דאף שהוא ז"ל לא השיב לחכמי לוניל אלא מצד סברא בעלמא כמו שהובאו דבריו בפ' כ' בדברי הה"מ מ"מ מבואר הוא בהדיא כדבריו בע"ז דף ע' אמר רבא אמר לי איסור גיורא וכו' ולא ידענא דסבירא לן כר' יצחק המוציא כיס בשבת מוליכו פחות פחות מד' אמות ואפשר שהוא ז"ל לא זכר מזה בשעה שהשיבו לו כמו שהעיד על עצמו באגרותיו שלעת זקנותו ומחמת טירדותו שכח מאין יצא לו מהרבה דברים שכתב בחבורו והאיגרת הזאת כתובה בספר המכונה נובלות החכמה. ואיזה תלמיד מבהיל אמר לי שיש לפרש לההיא דע"ז בענין הוצאה שהוציא את הכיס. וראיה שכן כתוב בספרי הדפוס המוציא ביו"ד והשבתי לו אם אתה סומך על טעות הדפוס סמוך ג"כ על הנדפס בפ' בתרא דעירובין המוציא תפילין ביו"ד וזו תשובה לאנשים כאלה. שוב הראני אחד ספר ממחברי האחרונים שכתב לדעת הרמב"ן והרשב"א מתפרש ההיא דע"ז בענין הוצאה ולדעת הרמב"ם מתפרש בענין מציאה ואמרתי שבודאי הרמב"ן והרשב"א אמרו להמחבר הזה שקילא טובותיך ושדיא אחיזרי שרצה לפ' דרך פשרה ולומר שלא נעלם מעיניהם הסוגיא דע"ז ומשוה להו כטועין בדבר הלכה שחלילה וחלילה לנו לפרש להאי דע"ז בענין הוצאה ואין זה אלא להני דמשתבשי ותני לביאור הסתירה בדבר הזה ללא צורך הוא ויותר נוח לנו לומר דהם ז"ל סמכו על הסוגיא שבמקומה כאן בשבת דמשמע דרבא אפי' במציאה דאתי לידיה מסתפקא ליה להאי לישנא בתרא ומכ"ש ללישנא קמא דמיהת היכא דלא אתיא לידיה חמירא מציאה מכיס והרמב"ם סמך עצמו על ההיא דע"ז דמשמע דרבא הדר ביה והודה להאי דא"ל איסור גיורא מדמישתיק שתיק ליה והארכתי בעיקר הדין בחידושים שם ואין כאן מקומו: