נותנין מים ע"ג שמרים. פי' רש"י ז"ל ע"ג שמרים הנתונים במשמרת מבע"י כדי שיהא צלולין לזוב את היין מפני הקמחים ופירושו נראה דמהא דזעירי הוא נלמד דגרסינן התם בדף קל"ט אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך משמרת בשבת ואינו חושש והביא לזה הרי"ף להלכה אבל דעת הרמב"ם אינו נראה כן דדעתו כל שהוא ניתן לתוך המשמרת איכא למיחש שמא יבא לשמר. ולפיכך כתב בפ"ח בהל' י"ד ונותנין מים ע"ג שמרים בשביל שיצלו ואלו היה דעתו שאף כשהן במשמרת נותן היה מבאר בהדיא ונראה שדעתו דלא חש להא דזעירי בענין שמתיר אף במשמרת וטעמו דמדאמרינן גבי מסננין את היין בסודרין ובלבד שלא יעשה גומא ומשום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לשמר במשמרת וכדכתב לזה הטעם בהדיא בפכ"א בהל' י"ז א"כ כל שהוא נותן במשמרת איכא למיגזר שמא יבא לשמר. ובענין מסננין את היין בסודרין כתב בפ"ח שם אבל מסננין את היין שאין בו שמרים או מים צלולין בסודרין או בכפיפה מצרית כדי שיהא צלול ביותר ומשמע דיין צלול קאמר וכן מבואר ביותר לזה בפ' כ"א שם שכתב לפיכך אעפ"י שמותר לסנן יין צלול או מים צלולין בסודרין או בכפיפה מצרית לא יעשה גומא בסודר וכו' והה"מ בפ"ח שם הביא לדברי הרשב"א שכתב פי' מסננין את היין יין עכור שאינו צלול שאם היה צלול אף במשמרת היה מותר כזעירי אלא ע"כ ביין עכור וגם אין בו שמרים דכיון שאפשר למשתייה הכי אין כאן משום בורר וכיון דמשני קצת ומסננן בסודרין שרי עכ"ל הרשב"א. ולפי הנראה מדברי הרמב"ם לא היה דעתו לפרש אלא בצלולים וכדי שיהיו צלולים ביותר וגם אין דעתו להתיר במשמרת אפי' בצלולים מטעמא דאמרן: