רבי יוסי ור"ש שניהן אמרו דבר אחד. היוצא מפלוגתא דר' יהודה ור"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה ובהא דמקלקל בחבורה ובהבערה דשמעינן דלמ"ד אפי' אינו צריך לדם ולאפר חייב הוה משמע דס"ל דהבערה ללאו יצאת כדמשני הכא על דקשיא על בר קפרא כדפרישית בפנים אלא דלא משמע הכי בהסוגיא דהבבלי פי"ג בדף ק"ו ויש לפרש דה"נ ה"ק ר"א הבערה ללמדה על עצמה והיינו ללמד על כל המקלקל בהבערה דחייב והכי משמע התם דאליבא דר"ש לגופה איצטריכא ולא ללמד לחלק כר' יוסי ולא כר' נתן דקאמר ללאו כדכתבו התוס' שם ד"ה מה לי וכו' אלא דמה שכתבו דלר"ש נפקא ליה לחלק מהיכא דנפקא ליה לשמואל זה אינו מוכרח דהא קאמר הכא בהדיא דלר' אלעזר דס"ל הכי נפקא ליה לחלק מאחת שהיא הנה. וא"כ ה"נ לר"ש. ובהכי ניחא נמי מה דקשיא לן בלאו הכי על דברי התוס' דהתם דאי כשמואל הא איהו מוקי לה האי קרא דמחלליה מות יומת על שוגג דיליף מיניה לחלק ובהדיא אמרינן בכתובות דף ל"ד דר"ש סבר לה כר' יוחנן הסנדלר ואיהו מוקי להאי קרא דמחלליה במזיד ולא בשוגג אבל למאי דקאמר הכא ניחא היא נמי אליבא דבית שמאי. ויתבאר עוד מזה במקומו בפי"ג בס"ד: