מודין חכמי' לר"מ בחותמות שבקרקע וכו'. והכי מייתי נמי להאי ברייתא בבבלי ביצה דף ל"ב על הא דשמואל דהתם והרמב"ם לא הזכיר כלל דין זה ונהי דמצינן למימר דלענין קשר שיכול להתירו לא היה צריך לבאר שכבר כתב דין הקשר במקומו פ"י ומיהו לענין שאין לו לחתוך היה צריך לבארו וצריך טעם לזה וראיתי בשלטי הגבורים פ' המביא שכתב שם בלשון הזה ומיימוני השמיט הפקעת החותמות וכלל אותו בדין מגופת חבית פכ"ג מהל' שבת. ובודאי מי שאמר זה לא ידע בכוונת הרמב"ם ולא ירד לסוף דעתו בחבורו דמה ענין זה לזה. ואני אבאר לך דעת הרמב"ם שכלל אותו בדין סותר ומקלקל ובלאו הכי אין כאן סותר ממש במה שחותך החבלים מהחותמות שבקרקע כמבואר לזה בפ"ג דעירובין דף ל"ה גבי הא דאמרו התם במנעול וקטיר במיתנא עסקינן ובעי סכינא למיפסקיה וכו' ופרש"י דאין חתיכה אסורה אלא במחובר אבל הכא מקלקל הוא ושרי כדתניא במס' ביצה וכו' ואע"ג דהכא אהל הוא ואמרינן התם שבקרקע אסור לחתוך גזירה דרבנן הוא דמיחזי כסותר ולא סותר בנין ממש הוא דהא פתיחת דלת בעלמא היא וכו' ומכ"ש לדעת הרמב"ם דאין סותר חייב אלא בסותר ע"מ לבנות כמו שביאר זה בפ"י בהל' ט"ו ואם סתר דרך השחתה פטור. ואם כן כבר ביאר דין זה דכל סותר דרך השחתה פטור אבל אסור וה"ה בחותך להחותמות שבקרקע וכל כיוצא בזה: