כתב בדיו על עלי ירקות וכו'. מהאי תוספתא והלכה היא כמו שפסק הרמב"ם שם בהל' ט"ו למדנו שמצינו מה שהוא אינו כתב גבי שבת ופטור עליו וגבי גט הוי כתב וכשר שהרי משנה שלימה שנינו בפ"ב דגיטין בכל כותבין וכו' אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא על הכל כותבין על העלה של זית וכו' הרי בדיו על העלה כשר בגט ובשבת בעינן עד שיכתוב בדבר של קיימא על דבר של קיימא ומזה נמצינו למדין דלא לכל ענין חמיר ענין חיובא דשבת מענין פסול בגט דיש שהוא כשר בגט ופטור בשבת ומתורצין הן דברי הרמב"ם בכך כמו שכתב בפרק ד' מהל' גירושין בהלכה ז' כמו שתראה בדבור דלקמן המתחיל הקורע על העור:
אמר ר' אבא בר ממל בסידרה. ראיתי בתחידושי הרשב"א שכתב על הא דגרסינן נמי בבבלי פרקין דף ק"ד אמר ר' אמי כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב כתיבה היא אלא שמחוסרת קריבה וז"ל פי' כתב אות אחת במגילה בטבריא ואות א' באותה מגלה בציפורי אבל רבינו האי גאון ז"ל כתב כך היו הראשונים ז"ל מפרשים כי טבריא וציפורי סמוכות זו לזו והיה השער של זו מסוייד בסיד עד קצה העיר וכן שער של זו מסוייד בסיד עד קצה העיר ואם תכתוב אות גדולה עד קצה זו כאשר יכתב על השערים אות גדולה כמוה עד קצה זו לזו אעפ"י שאין קרובות זו לזו הרי הרואה את זו ומהלך עד שרואה את זו יודע הוא כי תואמות הן ומכוונות זו לזו והיינו דאמרינן כתיבה היא אלא שמחוסרת קריבה עכ"ל ודבר רחוק הוא זה אבל מצאתי בירושלמי ענין יורה על פירוש זה דגרסינן התם ר' יעקב וכו' בשם ר' אלעזר כתב אות אחת בטיבריא וכו' אמר ר' אבא בר ממל תיפתר בסיד דק עכ"ל הרשב"א ואם הגי' היתה כך לפניו מ"מ אינו מורה לא כפי' רב האי גאון דמה ענין סיד דק לפירושו ופשיטא דלא כפי' הה"מ בפי"ג בהל' י"ב שהביא להגי' זו וכתב ואפשר שזהו פי' ירושלמי שאמרו בתירוץ קושיא זו תפתר בסיד דק פי' שהמגלות הם מסיד דק ואדם יכול לכרכן ולקרב האותיות שבאמצעיתן יפה כך צ"ל לפי לשון רבינו עכ"ל וזה יותר רחוק ודחוק ואין הדעת סובלו ופשיטא לפרש דברי הרמב"ם בכך וכי מה צריך למגילה של סיד דק שיהא נוח לכרכה יותר מבקלף או גויל ועוד שאין לשון הרמב"ם מורה כלל על מגלה הנכרכת וכי לשון מגלה מתפרשת בנכרכת דווקא והלא שנינו בפ"ב דסוטה בא לו לכתוב את המגילה וכו' וכן לקמן אין כותבין לא על הלוח וכו' אלא על המגילה וכו' ולא מצינו שתהא פרשת סוטה נכרכת ופשיט הוא דמגיל' נקראת קלף או גויל שכותבין עליו. וזהו לשון המקרא במגלת ספר כתוב עלי. ובענין פי' דברי הרמב"ם אינו מורה כ"א כפירש"י שכתב בטבריא על איזה מגילה בקצה שפתה ובמדינה אחרת באותה יום כתב במגילה אחרת נמי כן בקצה שפתה וזהו שסיים שבזמן שמקרבן נהגין זה עם זה ודבר זה א"צ לפנים בפי' הרמב"ם ובענין הגי' כאן בסיד דק על זה נאמר אם קבלה היא נקבל. אבל יותר היה נוח לפרש שכתב האות הא' על סיד דק שעל הגויל ונוח היא לקלוף אותו ולקרבו עם האות שכ' בצפורי על הקלף או על הגויל. ומיהו לפי מה שכתוב לפנינו בסדרה יותר נוח היא הגי' וכדפרישית בפנים שעולה כהאי דהתם וכפי פירש"י. ואפשר שהרגל של הה"א היה ארוך בהעתקה ונדמה להמעתיק שם לקו"ף וכתוב בסיד דק איך שיהיה הנכון הוא כדפרישית בס"ד: