בשם ר' יוחנן אפי' מרוח אחת וכו'. והכי קאי המסקנא שהרי מעגלות אנו למדין ובאורך ר"ה היו מהלכין. ובמאי דקאמר הכא בלבד ע"י שנים והכי קאמר נמי לעיל בפ' כלל גדול בסוף הלכה כל המלאכות באחת וזו בשתים אבל אינו מבואר מהבבלי כן דבסתם אמרו בהושיט למעלה מעשרה וכו' בדיוטא אחת חייב וכן סתם הרמב"ם לדין דהושיט בדיוטא אחת שם בהל' יח דחייב דמשמע דלא בעינן שיקבלו אחר אלא אפי' הושיט איזה דבר ארוך ונמצא שמונח ברה"י אחר חייב והטעם שמה שלמדין ממה שהיה במשכן היינו אם אותה המלאכה היתה נוהגת במשכן. אבל לא דבעינן שיהא עשיית המלאכה ממש כמו שנעשה במשכן שלא היה אפשר בקרשים בענין אחר. והך דר' מיישא דהכא יחידאה הוא והכי משמע נמי מהתוס' ריש מכלתין דף ג' ד"ה בעשותה וכו' דעיקר הקושיא הכא על האי דמחייב נמי בעלמא בהושטה ע"י שנים דווקא. ופריך בכל אחר וכו' ומשני שכך היתה וכו' וכלומר דלתרוצי להך דר' מיישא דלא תיקשי עליה מבעשותה אבל לקושיא דמילתא איכא למימר דלא קאי האי דר' מיישא מיהו מהאי דכלל גדול משמע דסתמא דהאי ש"ס ס"ל הכי בהושטה: