חמותו וכלתו מה אמר בה ר' יוסי. אע"ג דכבר מפרש לה בברייתא דתמן תנינן דבאשת איש ונעשית חמותו קאמר ר' יוסי נידון באשת איש וכדאמר התם דף פ"א ע"א ובאשת איש ונעשית חמותו היינו נמי חומר בקל כמו חמותו וכלתו ומאי קא מיבעיא ליה יש לומר דהכי קמיבעיא ליה דאי נימא דטעמא דר' יוסי באשת איש ונעשית חמותו דלא אתי איסור חמותו דחמירא וחיילא משום דלא הוי איסור מוסיף וא"כ בחמותו וכלתו נמי לא חיילא איסור כלתו על איסור חמותו ואע"ג דחמירא משום דלא הוי איסור מוסיף וברישא דחמותו ונעשת אשת איש אע"ג דאשת איש איסור מוסיף הוא שנאסרה על כל העולם היינו טעמא משום דא"א איסור קל הוא מאיסור חמותו וא"כ שמעינן השתא דר' יוסי תרתי בעי איסור מוסיף ואיסור חמור או דילמא דאמרי' אליבא דר' יוסי דלא קפיד אלא אאיסור מוסיף לחוד ואע"ג דאיסור בתרא קל הוא מקמא אמרינן ביה איסור חל על איסור ובחמותו ונעשית אשת איש היינו טעמא דקאמר ר' יוסי דנידון בחמותו ולא בא"א ואע"ג דאיסור מוסיף הוא משום דהכא בקטלא מישתעי ובתרי קטלי לא קטלת ליה וכיון דשניהם חלין עליו נידון בתמורה אבל בעלמא וכגון לענין חטאת איסור מוסיף הוא העיקר ולא קפדינן אם השני איסור חמור או קל הוא. ומיתפרשא הך בעיא דהכא למאי דגרסינן שם א"ל רב אדא בר אהבה לרבא תמותו ונעשית א"א נידון בחמותו לידון נמי אאיסור אשת איש דהא אמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף א"ל אדא ברי בתרי קטלת קטלת ליה והתוס' כתבו בפ' ד' אחין דף ל"ב ד"ה ותו וכו' דרב אדא טעי והוה סבור דהיינו טעמא דר' יוסי משום דלית ליה איסור מוסיף ע"ש ולמאי דפרישית י"ל דשאלת רב אדא דהתם נמי בכעין דאמרן הוא אי אמרינן לר' יוסי דתרתי בעינן איסור מוסיף ואיסור חמור ונ"מ בעלמא לענין חטאות ופשיט ליה רבא דאיסור מוסיף הוא העיקר שאני הכא דבקטלא עסקינן ונידון בתמורה והכי קי"ל. ובפירושא דהבעיא דהכא מובלע שאלת רב אדא ותשובת רבא כחדא כדאמרן. וכן באיסור בת אחת דבעי הכא לר' יוסי נמי מיתפרשא למאי דפליגי התם ר' חייא ובר קפרא אליבא דר' יוסי אי ס"ל באיסור בת אחת חייב שתים אע"ג דאמרי' מודה ר' יוסי באיסור מוסיף מיבעיא ליה באיסור בת אחת וכן לר' ישמעאל דלקמן והמסקנא כר' חייא דהתם דבאיסור בת אחת חיילא כמו באיסור מוסיף ואיסור כולל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ' י"ז מא"ב הל' ח':