אזהרה לגניבה ראשונה וכו'. ובבבלי פ' ד' מיתות דף ס"ג ע"א קאמר אזהרה לבן סורר ומורה מנין ת"ל לא תאכלו על הדם. ולענין מלקות ודאי אין נ"מ דבין נילף מלא תאכלו ובין נילף מלא תגנובו לא היה בדין ללקותו האי משום דהוי לאו שבכללות והאי משום דניתן להישבון אלא דגמרי' מלקות לבן סורר ומורה ממקום אחר מוהיה אם בן הכות הרשע כדפרישית לקמן במתני' הלכה ה'. ואי אשכחן איזה נפקותא בין הני ילפותא דקראי האי הוא דאשכחן דלשיטתא דהאי ש"ס דיליף מלא תגנובו א"כ משלם כפל על הגניבה ראשונה למ"ד לוקה ומשלם וכדאמר בהאי תלמודא בפ"ג דב"ק הלכה ג' ואי ילפינן מלא תאכלו אפי' להאי מ"ד אין כאן כפל ועיין בפ' המניח שם ד"ה בן סורר ומורה מ"ש שם בענין זה בס"ד. ועיין עוד לקמן פ' אלו הן הנחנקין מענין אזהרה בגניבה ראשונה הלכ' ב':
לא תגנובו על מנת למקט. ברייתא זו הובאה בבבלי ריש פ' איזהו נשך דף ס"א ע"ב לא תגנובו דכתב רחמנא למה לי לכדתניא לא תגנוב ע"מ למקט וכו' ופירש"י ז"ל למה לי לילף מרבית ואונאה ולכאורה מרבית לחוד שפיר הוא דלא מצינו למילף אבל מאונאה לחוד הא מצינו למילף דהא תרווייהו שלא מדעת הן ולא ידע דלימחל כדהתם לעיל ובשיטה מקובצ' מצאתי תירוץ לזה דלמ"ד דליסטים מזוין גנב הוא משום דמטמר מאינשי ואע"פ שידעו בו הבעלים גנב הוא א"כ מאונאה לחוד איכא למיפרך מה לאונא' שכן לא ידע דניחול אבל מרבית ואונאה שמעינן לה שפיר. ולקמן מסיק לה הכא דליסטים מזוין גנב הוא. ומילתי' דבן בג בג איתא בריש פ' המניח ומשמע מדמדמי ליה גונב את שלו להנך א"כ כולהו איסורי בעלמא נינהו דהא ודאי בגונב את שלו לא שייך לעבור עליו בלאו והיינו טעמיה דהרמב"ם ז"ל שכתב בריש הלכות גניבה ואסור לגנוב דרך שחוק או לגנוב מ"מ להחזיר וכו' דאף דלכאורה משמע מהסוגיא דלעיל דהלאו הוא דנאמר לכך מ"מ מהברייתא לא משמע הכי ומפרש להא דאמר התנ. הכי לא תננובו דכתב רחמנא למה לי אי משום לעבור בלאו בגניבה ממש מרבית ואונאה שמעינן אלא להנך ולאסור אפי' גונב ע"מ להחזיר או לשלם כפל: