וברבי ישמעאל וכו' אם על הדיינים הוא מוזהר לכ"ש על הכינוים וכו'. למאי דיליף הכא הוי קשה דהא אפילו למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין אלא דכבר כתב הרמב"ם ז"ל בספר המצות סי' קצ"ה והביאו הכ"מ בריש פ"ז מהל' ממרים דבכל מקום שהעונש מפורש אין לחוש על האזהרה אם היא מן הדין. או מן הלאו שבכללות. והה"מ בריש פ"ב מהל' מ"א כתב עוד כלל אחר בעניו אזהרה מן הדין דכל היכא שיש איסור המפורש בתורה בלאו הבא מכלל עשה אפשר ללאו שלו לבא מק"ו. אבל בבבלי גבי המקלל אביו ואמו בדף ס"ו ע"א מייתי לה פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דר' ישמעאל סבר אלהים חול ור"ע סבר אלהים קודש ומסיק התם דלכ"ע ילפינן מכאן אזהרה למברך את השם מדכתיב לא תקלל ולא כתיב לא תקל ש"מ תרתי:
אית תניי תני על הכינויים באזהרה וכרת וכו'. אם המגדף הוא בכרת תליא בפלוגתא דפליגי בברייתא בכריתות דף ז' ע"ב אם מגדף דקרא דכתיב את ה' הוא מגדף ונכרתה בעובד ע"ז הכתוב מדבר או ליתן כרת למברך את השם וכן פליגי הכא בריש הלכ' דלקמן ומשמע שם בכריתות דאפי' למ"ד בע"ז הכתוב מדבר נפקא לן כרת למברך את השם דגמר חטאו מחטאו ישא דכתיב גבי פסח ע"ש וכפי גי' רש"י ז"ל וכן. משמע בפ' מי שהיה טמא דף צ"ג ע"ב אבל נראה שאין דעת הרמב"ם ז"ל כן שלא כתב בפ"ב מהל' עכו"ם הל' ז' אלא על שם המיוחד בסקילה ועל הכינוים באזהרה כדעת חכמים בבבלי פרקין. דף נ"ו ע"א ולא הזכיר כרת לא שם ולא במקום אחר וכדעתו ז"ל דמגדף דקרא בעובד ע"ז כדכתב שם לעיל ובפ' ט"ו דסנהדרין והזכרתי לעיל פ"ה הלכה ו' ד"ה מה המגדף ע"ש. ואם זה היה ברור דדעתו ז"ל דמגדף אינו צריך התראה כמו שרצה הכ"מ בהל' עכו"ם שם בהל' ט' לפרש דבריו א"כ מוכרח הוא שאין המגדף בכרת שהרי למ"ד מגדף במיתה וכרת ע"כ צריך לומר מיתה היכא דאתרו ביה וכרת היכא דלא אתרו ביה כמו בכל מקום דאית ביה מיתה וכרת וכדאמרינן התם בפרקין דף ס' ע"ב גבי זובח לעכו"ם הייתי אומר בזובח קדשים בחוץ הכתוב מדבר ופריך בר כרת הוא ס"ד אמינא כי אתרו ביה קטלא כי לא אתרו ביה כרת ע"כ וכן אנו צריכין לפרש למ"ד הכא על שם המיוחד במיתה וכרת. אלא דעדיין הדבר בספק לדעתו ז"ל אם מגדף בעי התראה או לאו ולא הוזכר בדבריו בפירוש אלא גבי עדים זוממין שאין צריכין התראה כמ"ש בפ' י"ח מהל' עדות הל' ד'. ולדברי התוס' בפרקין בשמעתין ד"ה איש כי יקלל וכו' ובדיבור דלקמן משמע דמפרשי בפשיטות לסוגיא דמי שהיה דהא דכ"ע ס"ל מגדף בכרת למברך לכינוי הוא דלית ביה מיתה אבל כרת איכא ונראה דגם דעת הרמב"ם ז"ל לפרש סוגיא הנזכרת כן והשתא מגדף על הכינוי אית ביה כרת וכל מקום שתמצא מגדף בכרת בכה"ג הוי אבל על שם המיוחד דאית ביה מיתה לית ביה כרת וכהאי אית תניי דהכא ושוב אין לנו הכרת דמגדף בעי התראה. ועיין במה שמשיג הראב"ד ז"ל בפ' עשרים מהל' עדות הל' ד'. ולדברי הרמב"ם אפשר דאה"נ שא"צ התראה: