מפני המזכה. ר' לא ור' יוסי ב"ר בון פליגי במאי דקאמר התם בפ' דלעיל דף ל"ד ע"א דהמלמד זכות איו יכול לחזור וללמד חובה בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין חוזר ומלמד חובה ובעי הש"ס התם לדייק עלה מדכותבין דברי המזכין. דבשלמא דברי המחייבין משום דאי למחר חזי טעמא אחרינא ובעו למעבד הלנת דין אלא דברי המזכין מ"ט לאו משום דאי תחזו טעמא אחרינא לחובה לא משגחינן בהו לא כדי שלא יאמרו טעם אחד משני מקראות. והשתא דברי ר' יוסי בר' בון כמסקנא דהתם ור' לא דס"ל דדברי המזכין לא היו כותבין אלא משום דכותבין לדברי המחייבין יש לומר דסבירא ליה דבשעת גמר דין אין יכול לחזור וללמד חובה וכהאי מ"ד הכא בפ' דלעיל הלכה ד' וכן נראה דיש לגרוס שם ר' לא אמר ובלבד שלא יהו מחוסרין לומר איש פ' אתה זכאי ואתה חייב וע"ש דאיהו בר פלוגתיה דר"י בן חנינה בש"ס הזה ברוב המקומות ואיפכא סבירא ליה מסברא דהתם אלא דכיון שאין יכול לחזור בו לחובה בשעת גמר דין א"צ כלל לכתוב לדבריו אלא סתם פלוני זיכה ועיין לעיל שם: