רבי אומר לא תענה על ריב וכו'. ר' ור"י בן חנינא פליגי דלמר על בסמוך ואחריו הוא ולמר על מלפניו וקודם הוא וכדפרישית ונראה דפליגי נמי במשמעות דורשין דקרא דלא תענה וזה למאי דכתבו התוס' דף ל"ו ע"א ד"ה דיני נפשות וכו' ואפשר לא תענה על רב בדיני נפשות כתיב ולא בדיני ממונות אע"ג דלנטות קאי נמי אדיני ממונות למאן דמוקי לה בריש מכלתין בב"ד נוטה. והשתא ר' יוסי בן חנינא לא ניחא ליה למידרש מקרא ולא תענה על רב לנטוח דרישי' בדיני נפשות דוקא ולנטות נמי בד"מ ומוקי להאי ענינא דקרא כוליה בד"מ וב"ד נוטה ידעינן ממילא בד"נ במכ"ש מדיני ממונות וד"נ דמתחילין מן הצד יליף מקרא דלקמן ויאמר דוד לאנשיו וגו' וכדיליף ר' יוחנן התם:
רב אמר לא תענה אפילו אחר מאה. יש לפרש דמילתא אחריתי היא וה"ק אפילו כבר אמרו מאה לפניך לא תענה אחריהם הריני אומר כאלו המאה אלא צריך שיבאר דעתו בפירוש וטעמו להיכן הוא נוטה. והרי זה דברי הרמב"ם ז"ל בריש פ"י מסנהדרין אחד מן הדיינים בדיני נפשות שהיה מן המזכין או מן המחייבין לא מפני שאמר דבר הנראה לו בדעתו אלא נטה אחר דברי חבירו הרי זה עובר בל"ת ועל זה נאמר ולא תענה וגו' מפי השמועה למדו שלא תאמר בשעת מנין די שאהיה כאיש פלוני אלא אמור מה שלפניך. והכ"מ לא מצא מקום דין זה ובס' המצות שלו כתב הוא ז"ל מלשון המכילתא אלא שבמכילתא שלפנינו לא מצאתיה ובתוספתא פ"ג דמכילתין מצאתיה דבר אחר לא תענה על ריב הוסיף הכתוב עוד דבר אחר שלא תאמר בשעת הדין דיו לעבד שיהא ברבו אמור מה שבדעתך וכן במ"ש בהל' ב' ללמד מן הכתוב לא תענה שהמלמד זכוח לא יחזור ללמד חובה. והנה הדין הראשון מבואר הוא בתוספתא וכן הכא ומ"ש בהל' ב' מכילתא היא בפ' משפטים הרי זו אזהרה לדיין שלא יטה אלא לכף זכות שנאמר לא תענה על ריב. וכלומר אחר שלימד לזכות דאל"כ וכי אין ללמד חובה כלל אם דינו כך אלא על המלמד זכות אמרו כן: