אם היה מתכוין למסור לו עדות עדותן קיימת מכאן למד הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות להשיב על בעל המאור ז"ל שכתב דהודאה בפני עד אחד לאו הודאה היא דהא מבואר הכא בהדיא דאם למסור לו עדות נתכוין מהני וכדעת הרמב"ם ז"ל בריש פ"ז מהל' טוען דזוקקו לשבועה הואיל ואמר דרך הודייה וכן דעת רוב הפוסקים ז"ל ומה שטען והאריך בזה הש"כ בסי' פ"א כבר יש להשיב על כל דקדוקיו ואין כאן מקום להאריך בזה כ"א בזאת אני אומר וזה שטען ואמר דאדרבה לשון הירושלמי משמע דבפני שנים קאמר מדנקט עדותן בנו"ן לשון רבים וע"ש ולא ידעתי מ"מ דקדק בנו"ן והסיפא דוקא ולא דקדק בלו והרישא דוקא ואלו באנו ללמוד מדקדוקים כאלה לא היו לומדים הראשונים ז"ל שום דין מהירושלמי וכבר היו מאירי עינינו גדולי הראשונים והאחרונים ז"ל יותר מורגלים בלשון הש"ס הזה ואריש דבריו הם סומכין ממש ברוב המקומות דלפעמים מסיים בלישנא קייטא ותופס לשון רבים ביחיד או איפכא וכה"ג ועוד דאי כוונת ר' יוחנן אסיפא בפנינו הודה לו ומוסיף הוא דצריך שיהא מתכוין למסור וכו' היה צריך לשנות הכי והוא בשהיה מתכוין או הן דתימר ואם הוא לישנא דאבל כאומר דבר והיפוכו וזה ברור הוא למי שרגיל בלשון הש"ס הזה ואלו היה מביא בעל המאור ז"ל לדקדק מכאן היינו צריכין לעיין אבל כיון שהוא ז"ל לא הזכיר מהירושלמי כלום והרמב"ן ז"ל מצא ראיה מבוארת כאן א"כ אין לנו להכריע יותר ומי יאמר קים לי נגד הראיות האלה והמבואר בש"ס דהכא: