קיבל עליו בפני שנים יכול הוא לחזור בו. הטעם דכל שלא קיבל עליו בפני שלשה הוי כקיבל עליו חוץ לב"ד וכמ"ש בהג"א בפרקין וכולה מתני' מיירי שקבל עליו אבא ואביך ודור לי בחיי ראשך וגם קבל עליו קרוב או פסול היינו כשקבל עליו בב"ד דאי חוץ לב"ד ולא קנו מיניה אפי' לאחר גמר דין חוזר לכ"ע עכ"ל. ואפי' לרבינו ירוחם והנ"י שחולקין על זה והביאם הב"י סי' כ"ב היינו דוקא באם כבר נשבע דאז מהני הקבלה אף חוץ לב"ד אבל בלא נשבע מודו דאין הקבלה שחוץ לב"ד כלום ואפי' לאחר גמר דין חוזר וע"ש וז"ל ר"י במישרים נתיב ג' ח"ג שכתב שם בתחלה מחלוקת הפוסקים בדין א"ל השבע וטול לפי' רש"י יכול לחזור בו כל זמן שלא יצא מב"ד ולפי' רב אלפס אינו יכול לחזור בו אפי' לא יצא מב"ד מאחר שאמרו לו ב"ד השבע כמו שאמרת הוי גמר דין ומ"מ נראה שאם אמר כן חוץ לב"ד שיוכל לחזור בו אבל אם נשבע אינו יכול לחזור בו אפי' אמר כן חוץ לב"ד מאחר שנשבע וכן מי שנתחייב שבועה לחבירו וא"ל דור לי בחיי ראשך ונשבע אינו יכול לחזור בו בין נשבע ונוטל בין נשבע ונפטר אבל קודם שנשבע יכול לחזור בו עכ"ל ובדין קיבל עליו קרוב או פסול כתב בנתיב א' ח' י"ג וגמר דין דנאמן עלי אבא הוי כגון שאמרו לו ב"ד יהיה כמו שאמרת גומרו כך ויש מי שכתב דלא הוי גמר דין עד שידון אבא או יעיד וכן כתב א' מיגאש כי אם לא היה בב"ד יכול לחזור בו כל זמן שלא קנו מידו מ"מ אם העיד בב"ד הוי גמר דין ואינו יכול לחזור בו אפי' לא קנו מידו וכ"כ רבינו מאיר בתשובה עכ"ל. הרי דמה שקיבל עליו שלא בב"ד יכול לחזור בו עד שיעשה מעשה או אם קנו מידו ודאי אין לאחר קנין כלום וכמבואר הכא דקבלה בפני שנים לאו כלום היא. ומיהו יש ללמוד ג"כ מכאן מה שהביא הנ"י בסוף פ"ק דב"מ בשם הרשב"א והר"ן ז"ל בענין הבירורין והזכרתיו לעיל וז"ל ואיכא מ"ד דאע"פ שלא נכתב משטענו בפניהם אינן יכולין לחזור בהן ואע"פ שלא קבלו זלא כתבו וכן משמע בירושלמי דגרסינן התם בפרק דיני ממונות בתרא קבל עליו בפני שנים יכול לחזור בו בפני ג' אין יכול לחזור בו ומשמע דקבלה קרי משהתחילו לטעון בפניהם כן כתבו הרשב"א והרנב"ר ז"ל עכ"ל דאף ע"ג דהכא לענין קבל עליו קרוב ופסול מיירי מיהת שמעינן דאם הקבלה בפני ג' הוה אינו חוזר ולדעתם ז"ל משטען בפניהם הוי קבלה בכל ענין ולא כתבתי כל זה אלא כדי להראות דלכל הדעות אי אתה מוצא דקבלה בפני ב' הוי קבלה דכחוץ לב"ד הוא דלא הוי קבלה אלא א"כ כבר נגמר הדין על פי זה להסוברים כן כמו שנתבאר ומיהו מסתמא דהש"ס דהכא משמע כדעת הג"א דלעיל והא דשמואל דלקמן לא שייך לזה ועיין בדיבור דלקמן:
שמואל אמר בשלא נטל וכו' אבל נטל מזה ונתן לזה אינו יכול הוא לחזור בו. ובספרי הדפוס כתוב יכול וטעות דמוכח הוא. ושמעינן דס"ל לשמואל הכא דבאתן לך פליגי דהא בשנטל מזה ונתן לזה קאמר דלהא קרי לה גמר דין וא"כ ע"כ בקבלת הנתבע מיירי שהוא קבל עליו אבא ואביך ואם כבר נגמר הדין ונטל מזה ונתן לזה ס"ל לשמואל דלכ"ע אינו יכול לחזור בו. אבל בבבלי דף כ"ד ע"ב קאמר שמואל מחלוקת במחול לך אבל באתן לך ד"ה יכול לחזור בו. והיינו יכולין לתרץ דברי שמואל דהכא ודהתם דהא דקאמר התם באתן לך ד"ה יכול לחזור בו היינו לפני גמר דין וכלומר בשלא נטל מזה ונתן לזה דבהא לדידיה כ"ע ל"פ דבאתן לך הוא דשייכא חזרה ובמחול לך הוא דפליגי אבל בשנטל מזה ונתן לזה אפילו באתן לך לכ"ע אינו יכול לחזור לפי שכבר נעשה המעשה ודברי שמואל דהכא הם מבוארים ביותר מדהתם דהתם לא איירי מידי לדידיה בענין לפני גמר דין בלא קנין והכא הוא דגילה דעתו בענין זה ולא קרי ליה לאחר גמר דין אלא בשנטל מזה ונתן לזה והוי סייעתא לדעת הרמב"ם ז"ל לפי סברת שמואל שכתב בפ"ז מסנהדרין הל' ג' נגמר הדין והוציא הממון בדין זה הפסול או בעדותו אינו יכול לחזור. ומ"מ דברי ר"י ור"ל דהכא לא אזלו כדאמרי התם דר"ל קאמר מחלוקת לפני גמר דין אבל לאחר גמר דין ד"ה אין יכול לחזור בו ור"י קאמר התם דלאחר גמר דין מחלוקת ולחכמים אינו יכול לחזור בו. ואם דדברי ר' יוחנן היינו יכולין ג"כ לתרץ דהכא קאמר אפילו בשנטל מזה וכו' וכלומר אפילו בלאחר גמר דין ממש פליג ר"מ וס"ל יכול הוא לחזור בו וא"כ לחכמים אינו יכול הוא לחזור בו וס"ל הכא דבין בזו ובין בזו מחלוקת דאף דקאמר התם בהא למסקנא בפירושא דדברי ר' יוחנן דבלאחר גמר דין בלחוד הוא דפליגי מ"מ לענין מסקנא לדינא היינו הך דלמאי דקי"ל כחכמים לאחר גמר דין אינו יכול לחזור בו ושמעינן ג"כ מסברת ר' יוחנן כדעת הרמב"ם ז"ל דלאחר גמר דין היינו בשנטל מזה ונתן לזה הוא אלא דדברי ר"ל דהכא לא קמו כדבריו דהתם אבל בהא בלאו הכי לא איכפת לן מידי בשכבר מבואר בהרבה והרבה מקומות להמורגל בש"ס הזה דדרכו בחליפין בענין סברת התנאים והאמוראים וכבר אמר ג"כ הרמב"ן ז"ל בחידושיו וכן תמצא בס' המלחמות בכמה מקומות שכתב שדרך הירושלמי בחליפין בענין זה. ובפרקין גופיה מצינו לעיל בהלכה ב' כזה דאמר ר' יוחנן אפילו בדייני תורה והתם קאמר בערכאות שבסוריא שנו כר"ל דהכא. והתם בחדא שיטתא קיימי ע"ש וכן במקומות לאין מספר. וראיתי להל"מ שפי' להא דשמואל דהכא דקאי על הא דלעיל קיבל בפני שנים יכול הוא לחזור בו ור"ל דוקא בשלא נטל מזה ונתן לזה אבל בשנטל מזה ונתן לזה אפילו קבל בפני שנים אינו יכול לחזור בו והביא מכאן סייעתא לדעת הרמב"ם ז"ל הנזכר ופלפל שם לפי פירושו דאע"ג דר"י ור"ל פליגי עליה דשמואל בהא ואמרו אפילו בשנטל מזה ונתן לזה יכול הוא לחזור לא חש להא רבינו דהא בגמרא דידן דבריהם בהיפוך הוא וכיון דגמרא דידן פליג עלי' דירושלמי בסברת ר"י ור"ל ראוי לפסוק כגמרא דילן אבל בהך פירוש דגמר דין ר"ל הוצאת הממון דלא פירש גמרא דילן אפשר דיודה לדברי הירושלמי ואחריו נמשך הש"כ בסי' כ"ב ס"ק ו' בענין פירושו דקאי אדלעיל ותיקן שם דא"צ לדחוק דפליגי הש"ס דילן ודהכא אלא דהכא מיירי בשקבל בפני שנים וש"ס דילן דס"ל לר"י ור"ל לאחר גמר דין אינו יכול לחזור בו היינו בשקבל בפני ג' עכ"ל וכן פי' שם לעיל דשמואל אקבל בפני ב' דלעיל קאי. ולי תימא רבתא בדבריהם לפי פירושם זה דהם ז"ל לא פלפלו ודקדקו בענין זה אלא בסברת ר"י ור"ל אם הש"ס דילן פליג בזה אדהכא או לא ולדעתם לא אזלו דברי הרמב"ם בעיקר סברתו אלא כסברת שמואל ובסברת שמואל גופיה ובדבריו לא דקדקו כלום אם הם כדבריו דהתם או לא והרי לפי פירושם דאדלעיל קאי ולא אמתני' א"כ היאך מצאנו ידינו ורגלינו בבה"מ דשמואל דהכא ודהתם ולהשוותן זה לזה דשמואל קאמר התם באתן לך ד"ה יכול הוא לחזור בו ומשמע אפי' לאחר גמר דין לפי פירושם והרי דבריו כאן ודאי באתן לך הוא דהא בשנטל מוה ונתן לזה נקט וא"כ קבלת הנתבע היתה וקאמר דאינו יכול לחזור בו דזה ודאי אין לומר לפי פירושם דהתם באתן לך ובשעדיין לא נטל מזה ונתן לזה והכא בשנטל מזה ונתן לזה הוא דאינו יכול לחזור בו והיינו גמר דין כנ"ל דא"כ היכי מחלק שמואל בין קבל בפני שנים ובין קבל בפני שלשה הא גם בשקיבל בפני ג' ע"כ באתן לך צריך דוקא שיהא נטל מזה ונתן לזה וכמדומה לי שאין זה צריך לפנים דאם אנחנו נלמד לדעת הרמב"ם ז"ל מהכא א"כ אפי' קבל בפני ג' הגמר דין הוא דוקא בשנטל מזה ונתן לזה שהרי הוא ז"ל לא חילק כלום ואפי' בקיבל בפני ב"ד איירי וכמו שסיים שם בכל הדינים הדומין וכן מי שנתחייב שבועה בב"ד וכו' אע"פ שקבל בב"ד וכו' ע"ש וכן נמי אין לומר דלעולם דברי שמואל דהתם בלפני גמר דין הוא ובשקיבל בפני שנים מיירי דבהא קאמר דבאתן לך ד"ה יכול לחזור וא"כ אם הוא לאחר גמר דין אפי' קיבל בפני שנים אינו יכול לחזור לדברי חכמים ומינה דאם קיבל בפני שלשה אפילו לפני גמר דין אינו יכול לחזור והוה כדהכא והרמב"ם כסברת שמואל הוא דפסק דנטל ונתן הוא דמיקרי גמר דין אבל לא כדיני' בענין האוקמתא אלא כאוקמתא דרבא דהתם דהא ודאי ליתא דאם נאמר דהתם שמואל מיירי דקיבל בפני שנים א"כ דברי שמואל גופיה טפי קשיא מ"ט במחול לך לדברי חכמים דאינו יכול לחזור אפילו בקיבל בפני שנים ואפי' בפני גמר דין זה ע"כ לן למימר הכי לפי פירוש זה שהרי אם קבלה בפני שנים לאו קבלה היא ודוקא גמר דין בעו תו אין סברא לחלק בהא בין מחול לבין אתן לך כדלא נחית לחלק הכא אלא בין קודם גמר דין לבין אחר גמר דין וכן לפי הסוגיא דהתם תינח לחלק בין אתן ובין מחול בענין חזרה ואם היא קודם גמר דין או לאחר מכאן אבל כד אתינן לחלק בענין הקבלה גופה ולומר דלא אהני קבלה כלל בפני שנים אא"כ נגמר הדין א"כ מה בין מחול לבין אתן וזה מובן מאליו וא"צ להאריך בזה וא"כ לפי פירושם דשמואל אדלעיל קאי תוקמי היך דבעית לאוקמי ע"כ היה צ"ל דדברי שמואל דהכא פליגי נמי אדבריו דהתם או דקשיא לן דברי שמואל דהתם אשר ע"כ נראה לענ"ד דכמה שפירשתי בפנים הוא נוח לנו בענין הדין ובענין הסוגיות והא דלעיל מילתא באנפי נפשה היא וכמו שהערתי בדיבור דלעיל דדברי הש"ס דהכא כסברת הג"א בענין חילוק קבל בפני ב' וקבל בפני ג'. ודברי שמואל ודברי ר"י ור"ל אמתני' קאי לפרש הפלוגתא ואפי' אם קבל בפני ג' מיתפרשא וכבר יישבתי דברי שמואל דהכא ודהתם וכן דברי ר' יוחנן לדינא. והשתא דברי הרמב"ם ז"ל לדעת הטור ורמ"ך דמפרשי להו דהוציא דוקא קאמר וכן נראה מדבריו. למדין הן גם מדברי ר' יוחנן כמבואר. ודברי ר"ח בר בא ור"י בר ב"ח כבר פרשתי בפנים דהם דפליגי אם במחול לך או אתן לך והא דקאמרי בעדות לרבותא אליבא דר"י בן חנינה הוא בשכבר נודע מדברי הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל דיש מחמירין בעדות וכמבואר בדברי הרי"ף בשם גאון ז"ל וכן במישרים והביאו הד"מ שם לענין קנין ומזה נלמד דעדות חמירא להו בקבלת קרוב או פסול. והמסקנא כר"י בן חנינה דאפילו בעדות ובאתן לך מהני והה"ד לענין קבלת דיין ואם לאחר גמר דין הוא אינו חוזר ובקנו מיניה לעולם אינו חוזר וכמסקנת רוב הפוסקים ז"ל: