תלתא אמורין כדפרישית דאהאי דינא קאי אם אמר אין לי דאלו בסתם מתני' דכל זמן שמביא ראיה וכו' לא הוי פליגי וכן יש לפרש להני עובדי דלקמן דמיירי שלא היה ידוע לו כל עיקר ואח"כ נודע לו ולפיכך שאל לר"י דאי לאו הכי מאי מספקא ליה לר"א הא סתם מתני' דלעיל היא. והמסקנא הכא כהאי מ"ד עד שיביא ראיה שלא היה יודע כל עיקר דאז סותר וכרב שמואל בר יהודה בשם ר' יוחנן התם בשלהי פרקין ועד שיכפור בראיותיו וכמו דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מסנהדרין הל' ח'. ודע דהוא ז"ל מסיים שם בדינים אלו מי שקנו מידו שאם לא יבא ביום פלוני שיהא חבירו נאמן בטענתו ויטיל וכו' ואם הביא ראיה שהיה אנוס באותו היום ה"ז פטור מקנין זה והביא הה"מ בשם הסמ"ג ראיה לזה מהירושלמי דגיטין ודקידושין וע"ש ובראותי נפלאתי ע"ז דאדרבה מהתם מוכח איפכא דהא ר' יוחנן ס"ל התם אין טענת אונס וא"א לפרש שם בענין אחר מדמוכרח התם ועיין בגיטין פ' מי שאחזו הלכה י' וכן פי' הרשב"א ז"ל בחידושיו שם וכתבתי שם בשמו לענין מסקנת הדין אלא דמהתם ל"ק לדיניה דהרמב"ם דיש לחלק בין קידושין לדין זה וראיתי להש"כ בסי' כ"א שעמד על זה וע"ש: