דיני ממונות בשלשה. הקשו בתוס' הא דלא תני כופר ושלשים של עבד כדתנן שאר קנסות וי"מ משום דשור מיתתו בכ"ג ובזמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר וכו'. וכלומר דלא משכחת לה כופר אא"כ השור בסקילה ואז הבעלים ג"כ נידונין בכ"ג. דחד דינא הוי וכפשיטותא דהאי ש"ס בסוף ההלכ'. ולפ"ז למאי דמדתו להי"מ ומשום דאיכא אמוראי דסברי אפי' ר"ע התם אית ליה כופר שלא בכוונה. והכי קי"ל א"כ בכה"ג דאיכא כופר אף במקום דאין השור בסקילה בהא דין הכופר בשלשה וכן הקנס של עבד ומיהו מומחין בעינן דהא קנסות נינהו וכמ"ד כופרא כפר' הוי והכי קי"ל ואע"ג דמשלם ע"פ עצמו הוא עכ"פ קנסא מיקרי ולאו ממונא הוא לענין זה ועיין בפ"ד דב"ק הלכה ה' ד"ה תיפתר שעבר ושחטו שם ביארתי לשי' הרמב"ם ז"ל ולשי' רש"י והתוס' בענין כופרא כפרה ומשלם ע"פ עצמו. וסיימו התוס' א"נ התנא לא איירי אלא בממון הניתן מיד ליד ור"ל דניתן ליד הניזק עצמו משא"כ בכופר ושלשים של עבד. ועיין עוד מזה בסוף ההלכה ד"ה שור הנסקל כולו ממון הוא: