המקדיש שדה אילן מהו שישייר בגידוליהן. צ"ל דאליבא דת"ק דמתני' דפרק ג' דמעילה קא מיבעיא ליה דתנינן התם הקדיש אילן ואח"כ נתמלא פירות שדה ואחר כך נתמלאה עשבים מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן ומיבעיא ליה דשמא מעילה הוא דליכא בגידולין אבל איסורא מיהו איכא וסבר האי ש"ס דהואיל וספיקא היא אם גידולי הקדש אסורין או לא מיחו ביד אנשי יריחו על שנהגו היתר לגמרי כדקאמר ואפי' תימר וכו' צריכא לרבנן דמיהת מספיקא לא היה להם לנהוג היתר לכתחילה ור' יוסי ס"ל התם המקדיש שדה ואילן מועלין בהן ובגידוליהן מפני שהן גידולי הקדש וה"ט דלא פשיט לי' מר' יוסי דהאי מתני' דקאמר יתנו שכר גידוליהן להקדש דר' יוסי לטעמיה היא דאזיל דס"ל דאפי' מעילה איכא בגידולי הקדש והרמב"ם ז"ל פסק כר' יוסי בההיא דמעילה וכדכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל דבגמ' פרק המוכר את הספינה גרים להת"ק דהוא ר' יהודה ור"י ור' יוסי הלכה כר' יוסי ודע דכל זה הוא דוקא בשדה ואילן דהקדש דגידוליהן אסורין אבל זרע הקדש שזרעו בהדיא תנן בפ"ט דתרומות גידולי הקדש ומעשר שני חולין ומשמע התם אפי' בדבר שאין זרעו כלה דבטבל מחלק שם במתני' לקמן בין דבר שזרעו כלה או לא ובהקדש ומע"ש סתמא תני גידוליהן חולין וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מהל' מעילה בהלכה ו' בשדה ואילן כר' יוסי ובזרע פירות הקדש כסתם מתני' דתרומות בהלכה י"א שם וכתב הזורע פירות הקדש פודה אותן בשעת זרען ואע"פ שלא פדה הרי הגידולים חולין וטעמא דמילתא נראה דהתם השדה והאילן שהקדיש בעין הם והלכך אף גידוליהן אסורין אבל בזרע אע"פ שהוא דבר שאין זרעו כלה בארץ מ"מ אינו בעין והלכך הקילו בגידוליהן ודע דבקונמות תנן בפ"ז דנדרים קונם פירות האלו עלי או על פי או לפי אסור בחילופיהן ובגידוליהן שאיני אוכל שאיני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין ופסק כן הרמב"ם בפ"ה מהל' נדרים ונתן שם הטעם בדבר שאין זרעו כלה ולמה לא יבטל עיקר האיסור בגידולין שרבו עליו שהרי הוא דבר שיש לו מתירין ואינו בטל ברוב וזהו כדמסיק שם בגמ' (דף נ"ט) דקונמות דמצוה לאתשולי עליה מקרי דבר שיש לו מתירין ועל כרחך דלא קאי הטעם הזה אלא על האי דאמרו בדבר שאין זרעו כלה וכו' דאי ארישא קונם פירות האלו בלאו הכי איכא טעמא דכיון דקאמר אלו אסור אף ביוצא מהן כדכתב הוא ז"ל שם בזה ואצ"ל במשקין היוצא מהן וזהו מטעמא דקאמר פירות אלו אלא דבסיפא דקאמר שאיני אוכל שאיני טועם דמשמע אותם דוקא כדכתב שם בזה שאיני אוכל אותם והלכך בדבר שזרעו כלה מותר בגידוליהן ולדבר שאין זרעו כלה דאסור ולמה אין הגידולין מעלין את העיקר לפיכך צריכין לטעמא דדשיל"מ אינו בטל וזה מוכרח הוא דאלת"ה קשיא הקדש דהוא נמי דשיל"מ בפדייה וכדתני התם בברייתא דר"ש בדף נ"ח דהקדש וכיוצא בו לא נתנו חכמים שיעור בתערובתן מהאי טעמא וכ"כ הרמב"ם בפט"ו מהמ"א בהלכה י'. וא"כ אמאי לא נימא כן גם בגידולין דליתסרו מה"ט גופה וכן מעשר שני ואנן תנן גידוליהן חולין ואין לומר משום דליכא מצוה לפדות להקדש ולא דמי לקונמות דתינח קדשי מזבח קדשי בדק הבית מאי איכא למימר דסתמן לפדייה קאי וכ"כ שם הר"ן ז"ל גבי הא דקאמר התם תרומה מאי מצוה לאתשולי עלה וכיון שאין ההיתר בא מעצמו וליכא מצוה למיעבד הכי לא מקרי דשיל"מ והקדש דקא מני לעיל בדבר שיל"מ בהקדש בדק הבית עסקינן דע"כ לפדייה קאי עכ"ל וזרע הקדש נמי סתמן מהקדש בדק הבית הוא והיה צריך לדחוק דאפשר דבפירות שראויין למזבח מיירי אבל סתמא דמתני' דתרומות לא משמע כן ולטעמא דאמרן ניחא דשאני גבי קונם כיון דאמר פירות אלו אסור בגידוליהן אבל גבי הקדש כיון דאין ההקדש בעין לא גזרו בגידוליהן ולא חילקו בין דבר שזרעו כלה או לא וכן במע"ש ובתערובתן הוא דאמרו דאפי' באלף לא בטיל מטעמא דהוי דשיל"מ דהא מיהת איסורא בעין הוא אלא שנתערב ואינו בטל ברוב זהו מה שנ"ל כדי להבין טעם חילוקי דינים האלו והרא"ש והר"ן ז"ל שכתבו בטעמא דרישא דמתני' דקונם לפי שגידולי קונם אסורין כגידולי הקדש קשה לי להבין דבריהם דהא מתני' דקונם בזרעים מיירי ובהדיא תנן גידולי הקדש ומע"ש חולין וכבר זכרתי מזה בחיבורי על סדר נשים בפרק הנזכר בהלכה ז' ואפשר שכך הוא כוונת דבריהם. דמ"ש כיון שפרט הדברים הנאסרים עלי שוינהו עליו כהקדש ומשו"ה מיתסר בחילופיהן ובגידוליהן כי היכי דחליפי הקדש וגידוליו אסירי וכו' האי דמיון דמדמי להקדש היינו במקום שגידוליו אסירי וזהו בשדה ואילן והאי כדיניה והאי כדיניה דבקונם כיון שפרט הדברים אסירי ליה הגידולין אפי' בגידולי זרעים ומיהו אכתי צריכין לטעמא דאמרן:
הנוטע כרם להקדש פטור מן ערלה וכו'. דין דפטור מן הערלה מבואר עוד לקמן בפ"ק דערלה בהלכה ד' דאם הקדיש ואח"כ נטע פטור מן הערלה וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"י ממע"ש ונטע רבעי בהלכה ז' ודין דשביעית לא ביאר הרמב"ם בהדיא אבל פשוט הוא דגם כרם הקדש מתחייב בדין שביעית ואסור בעבודה כדכתיב שבת לה' ומהיכי תיתי יהא מותר ההקדש בה ובתוספתא דנקטה משום דאינך פטורין הן בהקדש נקטה אגב לחיובא דשביעית והא דשקיל וטרי הש"ס הכא היינו למאי דס"ד באם הקדיש כרם בפירות בשנת שביעית וכו' כמבואר בפנים וזה ג"כ פשוט הוא דאיסור שביעית קדים וזה נלמד ג"כ מדין קונם דדינו כהקדש כדמדמי לה הכא ובהדיא תנן בפ"ד דנדרים דאם נדר מחבירו בשביעית יורד ואוכל וכו' שאין חל עליו הקונם הואיל והפקר שביעית קדים וזה כבר ביאר במקומו בפ"ו דנדרים: