כל זית שיש לו שם בשדה. בישני אית דבעי מימר בישני ממש. הר"ש ז"ל פי' כלומר יבישין שאין עושין שמן וזהו דחוק ותמוה דאם על שאר אילנות הכוונה שהן יבישין מפני מה קורין אותו בישני והוא ודאי ניטף שמן הוא דלהכי קרינן ליה נטופה וכן דברי הרמב"ם ז"ל בפירושו קשי ההבנה הם שכתב שפכוני על שם המקום שהיה מוציא שמן הרבה ובישני הוא נקרא ע"ש המקום והזתים ההם לא היו עושין שמן הרבה ע"כ נקראו בישני לקוח מבושה. וזה לא כלישנא קמייתא דהכא דקאמר בישני ממש ולא כלישנא בתרא דקאמר לשון בושה ולאחרים הוא דמבייש ובחבורו פ"ה ממ"ע הל' כג כתב בזה שהוא נוטף שמן הרבה או השפכני או הבישני וזה נראה כלישנא קמא וע"ש המקומות בלחוד הוא דמפרש והנכון ממקום בישן כדפרישית בפנים וכהאי דאמר הכא לעיל פ' היה קורא אין מעבירין לפני התיבה לא חיפנין ולא בישנין ובבבלי פ' הקורא עומד חופני ובישני לא ישא את כפיו והיינו דקאמר בישני ממש ולא לשון בושה ואית דבעי מימר שהוא ל' בושה ולאחרים וראיה לזה שפירשתי שהזיתים שלהם עושין שמן הרבה מדאשכחן בריש פ' מקום שנהגי בני בישן הוו נהיגי דלא אזלי מצור לצידון במעלי שבתא א"כ קרובים לצידון היו ובארץ הגליל שהוא סמוכה לשם וזה ידוע דבגליל היה שכיח שמן הרבה כדאמרינן פ' כירה (דף מז) בגלילי שנו וכדכתבו התוס' שם בשם ר"ת וכן בכמה מקומות עיי"ש: