תני בשם ר"מ קונסין בו וכו'. דברי ר"מ בתוספתא בלי שום חולק נשנו ומשמע דלפרש קאתי דהא דתנינן אין לו בה כלום שקונסין אותו אפי' למה שנטל כבר מוציאין ממנו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב ממ"ע בהלכה י"ח עני שנטל מקצת הפאה וזרקה על השאר או שנפל עליה או שפירש טליתו עליה קונסין אותו ומעבירין אותו ממנה ואפי' מה שנטל לוקחין אותו מידו וכו'. והתי"ט כתב על זה משמע מדבריו דבכולי ענינא לוקחין מה שנטל משום קנס ואין נראה כן מן המשנה אלא דוקא בשנטל וזרקו וכו' שהרי חילקם לשתי בבות עכ"ל ולמאי שרצה לפרש דברי הרמב"ם דהאי קונסין אותו גם על נפל עליה וכו' קאי יותר היה לו להקשות דמה קנס שייך בזה הא מדינא לא קני מידי במה שנפל או פירש טליתו עליה כדמסיק רב ששת בפ"ק דב"מ (או רב אשי לפי גי' התוס' בגיטין פרק הזורק וכ"נ דכך היתה גי' הרמב"ם שם) דאין ד"א של אדם קונין לו בשדה חבירו בר"ה כמו שפסק הרמב"ם בפ' י"ז מגזילה ואבידה ובפ"ד מהלכות זכיה ומתנה אלא ודאי דדברי הרמב"ם כך הן מתפרשין דהוא ז"ל נקט הני תרתי בבא דמתני' בבא אחת נטל וכו' או שנפל וכו' ועל זה מסיים קונסין אותו ר"ל אריש דבריו כשנטל וכו' קאי ומעבירין אותו ממנה אחלוקה או שנפל וכו' קאי והדר מפרש האי קונסין אותו דרישא מה הוא וקאמר ואפי' מה שנטל וכו' וזה ברור הוא דהא בחלוקה השניה שנפל על המחובר לא נטל כלום אלא שמעבירין אותו ממנה מטעם דלא קני מידי במה שנפל או שפירש טליתו עליה וזה ביאר במקומו בדיני הקניה והא דעירב להני ב' בבות דמתני' בחדא בבא משום דסיים וכן בלקט וכן בעומר השכחה ובהו שייך ג"כ לפעמים שנטל אנפל עליה נמי דאם נטל הלקט או השכחה אחר שנפל עליהן לוקחין מידו מה שנטל ואע"פ שקנה בנטילה מוציאין ממנו משום קנס על שנפל עליהן בתחלה ומנע אותן משאר העניים:
עד כדון מזיד ואפי' שוגג. משמע דבעיא דלא איפשטא היא ואף אם נפרש דבניחותא קאמר מ"מ משמע דזהו דוקא לר"מ דס"ל בעלמא דקונסין שוגג אטו מזיד וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"ב שם דלא כתב אלא עני שנטל מקצת הפאה וזרק על השאר וכו' ולא הזכיר כלום בדין זה משוגג. מיהו קשיא לן ממ"ש בפ"ד גבי דין גדיש שלא לוקט תחתיו דהתם נמי טעמא משום קנס הוא וכתב שם בהלכה ז' דקונסין אותו ואפי' היה שוגג והוא מדברי הש"ס הזה ומ"ש דינא דהתם מדינא דהכא ועיין לקמן ריש פ"ה ד"ה עד כדון מזיד וכו' מה שיתבאר שם בס"ד: