1
הוי דלית טעמא אלא משום מכניסו לקיום. כדפרישית דבהא פליגי דלת"ק אע"פ ששותלין אותן בארץ לזרע מכניסו לקיום קרי ליה. ולר' יוסי לאו מכניסן לקיום הוי. והני אמוראי דבהלכה דלעיל ר' ירמיה ור' יוסי נמי הכל מודים לדינא כת"ק דהכא דקאמר בפשיטות כד את שתל ליה הוא עבר בצל רב וכו' ופריך בפשיטות מאי קמ"ל דפשיטא אף שהוא לזריעה חייב בפאה כדפרישית שם וזהו כת"ק דמתני' וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב ממ"ע בהלכה ב' השומים והבצלים חייבין בפאה שהרי מייבשין אותן ומכניסן אותן לקיום וכן האמהות של בצלים שמניחין אותן בארץ ליקח מהן הזרע חייבות בפאה וכלומר דזה הוי נמי כמכניסן לקיום והר"ש פי' בענין אחר דפליגי באכילה ע"י הדחק ואחריו נמשך הר"ב בפי' המשנה: