מלבנות התבואה שבין הזיתים. אנן תנינן של בין הזיתים וכו'. מפשטות סוגיא זו נראה דדוקא זיתים הן שחייבין בפאה מן התורה ושאר האילנות אינם אלא מדבריהם וזהו כדעת הר"ש והרא"ש והתוספות בנדה בריש פ' בא סימן מכח האי דדרשו פ' הזרוע (דף קל"א) לחיוב פאה ושם לא הוזכר אלא כרם וזית ומדאצטריך בהו ש"מ דשאר אילנות אינן מד"ת וכבר זכרתי מזה לעיל בפ"ק בהלכה ד' ד"ה יאמר זית דנראה מסוגיא דהאי ש"ס דתפס לדרשת דת"כ דמייתי התם לדרשה גמורה ולא לאסמכתא בעלמא וקושית הר"ש מדאצטריך כרם וזית מתורצ' שם בהסוגיא דשפיר איצטריכא כמבואר התם ומדקאמר שם יצא זית ולימד על כל האילנות פאה ש"מ דלא דמי להא דאמרי' בעלמא אסמכתא היא. וקרא לדרשא אחרינא הוא דאתא אלא דהאי דקאמר יצא זית וכו' אחת מהי"ג מדות הוא שהתורה נדרשת בהן וכך הוא דעת הרמב"ם בפ"א ממ"ע כמו שמבואר בדבריו בהלכה ו' וז'. ובהלכה י"ד כתב כל מתנות האלו וכו' וא"כ כל אלו שהזכיר למעלה. מן התורה הן בארץ ישראל ולפ"ז פירשתי כאן בפנים דהא דקאמר אבל דבר שהוא פטור פאה וכו' היינו דאף בזה הו"א למטעי ובהאי גופא קמ"ל נמי דלמדין שאר אילנות מזית לדין דחיוב פאה והלכך שוין הן גם לדינא דמתני' דבכולהו פליגי ב"ש וב"ה ואלת"ה קשיא האי סוגיא דפ"ק ובזה שפירשנו עולה יפה לדעת הרמב"ם ז"ל. מה אנן קיימין אי במרווחין וכו'. הר"ש העתיק הגירסא כמו שהוא בספרי הדפוס להרישא ולא העתיק מהסיפא כלום ב"ש עבדין וכו' דלפי גי' זו צריך להפך בסיפא ב"ש עבדין לון כרצופין וב"ה עבדין לון כמרווחין וכך היא גירסת הראב"ד בהשגו' בפ"ג ממ"ע על הלכה ט' ופי' לפי גירסתו דכשהן מרווחים אין חלוקת האילנות ניכרת וכשהן רצופין ניכרת והגי' שלפנינו בסיפא מוכחת להפך הגי' ברישא וזו היא גי' הרמב"ם שם וכמבואר בטעמו כדפרישית בפנים: