מאן תנא סיט ר' מאיר. כדפרישית דעל הבבא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד קאי דאלו הצובע מלא הסיט דרישא בהדיא קתני דפליגי בה ר"מ ורבנן ועל צמר הבכור וכו' שפיר הוא דמתפרשא וזה כהאי אית תני לה קמייתא דלקמן דבשם ר"מ הוא דנשנה דבמלא הסיט ידלק הבגד והשתא לאותו תנא בתרא דלקמן דלא תני לה בשם ר"מ דוקא אלא אף לרבנן בעינן מלא הסיט וכדפרישית לקמן בפנים דהאי תנא ס"ל כר' יהודא דסוף פ"ג דבכורות דהלכתא כוותיה כדאמר בבבלי שם משום דתנינן בבחירתא כוותיה וא"כ לדידיה שפיר דמחלקינן כאן במתני' בין בכור למוקדשין דמוקדשין הואיל ויש להן פדיון כדבר שיש לו מתירין הוא ומקדש אפי' בכל שהוא אבל בכור דלכ"ע אין לו פדיון ולר' יהודא לא משכחת לה צד מתירין גביה שהרי אף בגיזה הנושרת ואח"כ שחטו פליגי חכמים התם על עקביא ואסרי ומזה נכון דעת הרמב"ם בחבורו בסוף פ"ג מהל' בכורות דפסק לחלק בין צמר בכור דידלק הבגד במלא הסיט שנתערב בו ובמוקדשין מקדש בכ"ש משום דלהאי תנא כולה האי בבא מצמר הבכור ואילך ככ"ע אתיא וכרבי יהודה דסוף פ"ג דבכורות כדפרישית והר"ב שכתב בצמר בכור דבבכור בעל מום איירי וכו' וזה הואיל וראה בהר"ש שכתב לזה כמסתפק ע"ש אבל הא ליתא דבבכור תם נמי מחלקינן ביה לבין שאר מוקדשין וכ"כ גם הראב"ד שם ולמאי שבארתי נוסף הוא במילתא בטעמא דתליא בפלוגתא דר' יהודא ור' יוסי בבכורות כמבואר וע"ש שדבריו להשיג בזה על הרמב"ם במה שכתב בריש הלכה לענין גיזת בכור וכו' וכתב על זה אמת כך הוא בגמרא דבכורות וקשיא לן וכו' ואין אנו צריכין לתירוץ הזה דבלאו הכי מיתוקמא שפיר דבכולה גיזה של הבכור איירי בגמרא וכן בדברי הרמב"ם וזה מבואר בדבריו שם שסיים הרי הוא דבר חשוב ומקדש בכל שהוא וא"כ בכולא גיזה דיליה איירי דאילו בגיזה פחותה ממלא הסיט כמו שהבין הראב"ד מאי דבר חשוב הוא ותיבת בכל שהוא לאו אגיזה מועטת קאמר אלא שנתערב כל הגיזה של הבכור בכמה אלפים גיזות כמוהו והרי זה כל שהוא נגד התערובות ואסור הכל מטעמא דדבר חשוב הוא ולא בטיל ולא משום דבר שיש לו מתירין שהרי אין לו פדיון וכן לא משכחת בו מתירין לר' יהודה בשום פנים ואפי' בבכור בעל מום ומזה שבארנו תבין דגם במה שפסק הרמב"ם בסוף הלכות פסולי המוקדשין ניחא דכל זה כרבנן נמי אתיא כדלעיל ובין בשער נזיר ובין בפטר חמור ידלק כמלא הסיט ועיין עוד בדבור דלקמן: