ענקוקלות. כתב הר"ב שלקו קודם שהביאו שליש בישולן. ולא היה לו לפרש כן דהא מסיק הכא אפי' לקו משהביאו שליש וכדמפרש ר' חייה דלשון נוטריקון כך הוא ענבין דלקי תלתיהון והיינו שהביאו השליש ונלקה ונפסד השליש שלהן והר"ש העתיק לכל זה וכן הרמב"ם בפירושו כתב פירשו זה בגמרא שהם הענבים שלא הבשילו כל צרכן והפסיד אותם הרוח המפסיד האילנות והוא אמרם ענבים דלקו תלתיהון וכן בחבורו בסוף פ"ט כתב והענבים שטרפן הקדים והפסידן וא"כ אינו מתפרש אלא אפי' הביאו שליש בישולן ונלקו ונפסד השליש שלהן:
ומותרין ברבעי. כתב הר"ב שנטע רבעי אינו אסור בהנאה וכו' וזהו שלקח מדברי הרמב"ם בפי' המשנה ואיכא למימר נמי לטעמא משום דבהדיא מעטינהו קרא דהני נמי לאו פרי נינהו כמו הבוסר והפגין דלענין ערלה אסורין אבל ברבעי מותרין דפריו גבי רבעי מיותר הוא ודרשינן הכי וכמבואר בהלכה דלעיל וע"ש ד"ה תני פרי אתה פודה וכו' והיה נראה לכאורה דמה דכתב הרמב"ם בפי' המשנה שנטע רבעי אינו אסור בהנאה היינו לומר דמשכחת גביה היתר אכילה והנאה אחר הפדיון אבל כל זמן שלא נפדה הרי הוא אסור כמו הערלה וזהו דאמרי' בפ' מרובה על המתני' דפ"ה דמעשר שני כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות אדמה דאיכא הנאה מינה אף האי כי מפרק שרי לאתהנויי מיניה והכי משמע נמי מדברי התוס' בקידושין דף ל"ח ד"ה וה"ה לערלה בשתים וכו' שהקשה ר"ת על פירש"י דהרי הפרי שגדל בשני ערלה אסור לעולם ואין לו היתר והלכך מפרש דערלה זו בשנה רביעית קאמר דיש היתר לאיסורו ע"י פדיון ובשתים ר"ל איסורו איסור עולם ואיסור הנאה וע"ש אבל לפי האמת זה אינו אלא דמהאי מתני' דמעשר שני גופה ראיה דנטע רבעי אינו אסור כ"א באכילה דאי איתא דאסור בהנאה היו צריכין לעשות הסימן כמו בערלה כדי שיפרשו גם מהנאה עד שיפדו וזהו לכאורה קשיא לדעת ר"ת וכן הוא דעת הרמב"ם בחבורו בהדיא דנטע רבעי אינו אסור אלא באכילה קודם פדייה וכמ"ש בפ"ט ממ"ש ונ"ר בהל' ז' דערלה היא חמורה שהיא אסורה בהנאה לפיכך היו מציינין אותה בחרסית אבל נ"ר בקוזזות אדמה כדי שלא יאכלו ממנו עד שיפדו וכן בפ"י מהלכ' מ"א כתב פירות שנה רביעית כולה אסור לאכול מהן בא"י עד שיפדו וע"ש שלא הזכיר ברבעי איסור הנאה. אלא די"ל לדעתו דכבר נודע הוא מהסימן בעצמו שאינו מותר אף בהנאה אלא לאחר פדיונו ומכל מקום נראה דלדינא נטע רבעי מותר בהנאה:
ואין מרכיבין בכפניות של ערלה. כתב הר"ב ר' יוסי לטעמיה וכו' והלכה כמותו דמותר ליטע יחור של ערלה ואין הלכה כמותו שאוסר בכפניות. וזה מפני שראה להרמב"ם בפי' המשנה שכתב ודברי ר' יוסי אמת ר"ל שמותר ליקח היחור שאינו אסור בהנאה וראה נמי בהר"ש שהעתיק להא דלעיל בהלכה ו' ר' יצחק שאל מאן תנא אין מרכיבין בכפניות של ערלה ר' יוסי וא"כ אין הלכה כר' יוסי בכפניות אבל הרמב"ם בחבורו חזר בו ופסק בסוף פ"י ממ"ש ונ"ר בהלכה כ' וכ"א כר' יוסי בשתיהן וטעמו בזה דלא סמכינן אהאי אוקימתא דר' יצחק דלעיל משום דלא דמי הרכבה לנטיעה בענין זה ודבר זה נלמד מהא דר' יוחנן בהסוגיא דאמר עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור וכדפרישית טעמא דהרכבה ניכרת ביותר מבנטיעת האגוז וא"כ ה"ה נמי דלענין לכתחילה למדין אנו דהאי אין מרכיבין בכפניות לכ"ע הוא דתנינן ואע"ג דלענין דיעבד לא פסק כר' יוחנן דהכא אלא בין עבר ונטע אגוז ובין עבר והרכיב כפניות מותר טעמו בזה דסמיך אש"ס דילן בהא דבהדיא מסיק בע"ז דף מ"ח וכהברייתא דמביא שם ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר דזה וזה גורם הוא ומיהת הרכבה דחמורא לענין לכתחלה זהו דשפיר נלמד מסברת ר' יוחנן דהכא. ובענין דנלמד מהסוגיא דהכא דמדמי גידולי איסורי הנאה לגידולי הקדש כבר נתבאר זה בדברי בפ"ג דע"ז בהלכה ה' בס"ד:
סליק פרקא בסייעתא דשמיא