הנוטע לסייג ולקורות ר' יוסי אומר וכו'. ופסק הרמב"ם בחבורו בפ"י ממ"ש ונטע רבעי בהל' ג' כר' יוסי וחזר בו ממה שפסק בפי' המשנה והכ"מ נתן טעם לזה מפני שהוא סובר דר' יוסי לא אתא לאיפלוגי את"ק אלא לפרושי ויש הוכחה לזה מהירושלמי דמוקי לר' יוסי בין לרשב"ג ובין לרבי עכ"ל ואין כדאי להוכחה זו דמה דקאמר הש"ס כן בסוף ההלכה על האי פלוגתא דרבי ורשב"ג דמייתי דפליגי לענין מעשרות ובעי לאוקמי מעיקרא מילתיה דר' יוסי דמתני' כרשב"ג ומדחי לה דאפי' יסבור כרבי שאני דין ערלה דמתני' מדין מעשרות כדפרישנא לקמן וכך הוא דרך סוגית הש"ס למידחי ולומר דלא תוקי מילתיה דהאי תנא בפלוגתא דתנאי אחרינא דאפשר לסבור כד"ה ואפ"ה פליג את"ק דמתני' ולא בשביל כך מוכח דנקבע להלכתא כר' יוסי אלא דעיקר טעמיה דהרמב"ם בחבורו משום הא דלקמן בהסוגיא ולעיל מינה דההיא דקאמר נטעו לסייג וכו' בא במחשבה ומברייתא דת"כ והתוספתא היא נטעו לעצים וחשב עליו לאכילה וכו' והתנינן ר' יוסי אומר אפי' הפנימי למאכל וכו' ומשני לה תמן למאכל למאכל לעולם וכו' וכן עוד לקמן והתנינן ר' יוסי וכו' ומדחזינן דפריך הש"ס בפשיטות מהאי דר' יוסי ומפרק לה כי היכי דתוקי מילתיה כסתמא דהת"כ והתוספתא ש"מ דקבע להלכתא כר' יוסי דלא לאפלוגי את"ק קאתי אלא לאוסופי כדפרישית בפנים: