התיב ר' בון בר חייה והא תנינן וכו'. כדפרישית והיותר נכון דגרסינן והא תנינן המפלת סנדל או שליה מביאה קרבן ונאכל כמתני' דכריתות ואגב שיטפ' דמתני' דהכא טעו הסופרים בהעתקה. וכעין דאמר התם דף כ"ו ע"א סנדל דתנן גבי כריתות למאי הלכתא ושני גם התם מחדא ותרתי שינויי דהכא ומוסיף הוא כאן בשינוי דתוך מלאת וכן לקמן שיצא הולד תחל' והפרישה וכו'. והתם מדחי לה לכל כי הני שינוי דהא תניא כשיוצאין אין יוצאין אלא כרוכין ואמר רב פפא ש"מ מיכרך כריך ליה ולד לסנדל אפלגיה וכו' ולד דאית בה חיותא וכו' ושמא דהאי תלמודא לית ליה האי סברא דהא קאמר שאין הסנדל יוצא עם החי אלא עם המת והתוס' כתבו שם דהא דקאמר דאית ביה חיותא לאו דוקא הוא דהא איתותב שמואל דקאמר אין הראש פוטר בנפלים ועוד דמשמע בירושלמי דהולד שעם הסנדל אינו מתקיים אלא כלומר ראוי לחיות הוא. וזהו לפי המסקנת ש"ס דילן דאיתותב שמואל. והשתא נוכל לומר דסוגיא דהכא אליבא דשמואל אזלא וכמ"ד לקמן בסוף פרקין הכי והלכך לא מוקי לה בהאי שינויא דהתם דהא כיון דהולד אינו מתקיים אין לחלק בהא דקאמר גבי כריתות שיצאו דרך ראשיהן ולד דאית ביה חיותא מדנפיק רישא הוי לידה וכו' ומוקי לה כהני שינויי כמ"ד התם מעיקרא דאין יוצאין כרוכין: