ההן אוכל וההן עבר. משמע דעכ"פ בסעודה זו אסור באכילה ובשתיה וכן הוא בתוספתא סוף פרק ד' היה מסרב מחבירו שיאכל אצלו במשתה ואמר קונם ביתך שאני נכנס תוך המשתה אסור אחר המשתה מותר וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ח מנדרים הלכה י' שכתב ה"ז מותר להכנס לביתו ולשתות לו צונן שלא נתכוון זה אלא שלא יאכל וישתה עמו בסעודה זו ע"כ והרא"ש ז"ל בפסקיו בסוף פרקין כתב וגם באכילה ושתיה הוא מותר שהרי לא הוציא בפיו ולא דמי לרישא דאישות בכלל הנאה היא עכ"ל וכתב הב"ח דלא נקטינן כוותיה אלא כדעת הרמב"ם ז"ל ולענ"ד נראה דאפשר לפרש גם דברי הרא"ש כן דמותר באכילה ושתיה אחר סעודה זו וטעמא דקאמר שהרי לא הוציא בפיו הוא כדי לחלק בין רישא לסיפא שהרי לא יחלוק הרא"ש על דמפורש בהדיא בתוספתא וכדסיים שם אמר קונם לביתך שאני נכנס וטיפת צונן שאני טועם לך מותר לכנוס ולרחוץ עמו בצונן ואסור לאכול ולשתות ע"כ והיינו בסעוד' זו כדתני ברישא אבל מכאן ואילך מותר והר"ב בפי' המשנה העתיק דברי הרא"ש והתי"ט לא כתב בזה כלום:
הדרן עלך קונם יין