שלא מדעתו. וס"ל להאי ש"ס התורם משלו על של חבירו אין צריך דעת דזכות היא לו ולדעתו דקתני במתני' שתרם מדעת ולא הודיעו לבעל הפירות וע"כ דפליג אסוגי' דבבלי ד ף ל"ו דמסיק התורם משלו על של חבירו צריך דעת וטובת הנאה של התורם ומתני' שתרם משל בעל הפירות על של בעל הפירות באומר כל הרוצה לתרום יתרום כדפרישית במתני' תמן אמרין פיסגת'. וכעין שכת' הרמב"ם פ"ו ומנדרי' הל"ט אבל אם אכל שמעון מקערה שהוא יודע שכשיחזירנה לבעל הבית יחזור בה"ב ויניחנה לפני ראובן הרי זה מותר ואין חוששין שמא הניח נתח טוב בשבילו ע"כ וכתב עליו הראב"ד ז"ל זה הפירוש לא ידעתי מאין לו והביא שם פירוש השני מרבנין דהכא ואין זו השגה דהרמב"ם מפרש כרבנין דתמן והיינו דקאמר מקערה שהוא יודע כו' ר"ל שיש בה מאכל חשוב שמדרך הוא לחזור על כל אחד ואחד וכמו שאמרו לקמן בכוס החוזר ולדינא שני הפירושים אמת הן כמו שהביא הב"י סי' רכ"ח: