נכסיו אסורין הא ללקות אינו לוקה. והא דקתני שבועות הבאי מותרות לאו דוקא אלא פטורות קאמר שפטור ממלקות הוא והרשב"א ז"ל בחידושיו הקשה על גירסא זו דהרי ודאי הא דתני שבועות הבאי אסורות היינו דתני במתני' פרק ג' דשבועות איזו היא שבועת שוא כו' נשבע על דבר שאי אפשר אם לא ראיתי גמל פורח באויר אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד והתם תנינן זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות אלמא כל שמעמיד בדבריו לוקה אם כן אי אפשר דגרסינן הכא כאן וכאן במעמידין כו' הא ללקות אינו לוקה ולפיכך כתב הוא ז"ל דיש שיבוש בנוסחאות וכך היה ראוי להיות אפילו תימא במעמידין כאן במיחל שבועה על נכסיו נכסיו מותרין הא ללקות לוקה עכ"ל והרמב"ם ז"ל בפרק ג' דשבועות הלכה ה' כתב וכן שבועות הבאי או של שגגות פטור עליהן שבועות הבאי שנשבע על חיל גדול כו' שהם כיוצאי מצרים כו' ובפ"ה הלכה כ"א כתב נשבע שראה גמל פורח באויר ואמרו לו היאך נשבעת לשוא ואמר עוף גדול ראיתי ומגדלו קראתיו גמל כו' בטל' דעתו אצל כל אדם ולוקה וכן כל כיוצא בזה ע"כ. ונראה מדבריו שהוא מחלק בין דבר ששייך בי' גוזמא כגון כעולי מצרים דבזה פטור ממלקות כדנתן שם טעם שזה לא גמר בלבו שהדבר כך אלא לספר רוב העם אבל בדבר דלא שייך ביה גוזמא כגון גמל פורח באויר ונחש כקורת בית הבד דדבר שאי אפשר הוא לוקה ולא אזלינן בה במה דמתרץ דיבורו עוף גדול ראיתי מפני שבטלה דעת אצל כל אדם והיינו נמי דלא תנן בשבועות אלא גמל הפורח באויר ונחש כקורת בית הבד ולא תני כעולי מצרים כדתנן הכא ועיין בר"ן ז"ל שכתב לתרץ המתני' כעין זה אלא שהוא ז"ל כתב לפי פירושו שם ואין להאריך: