רבי יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה כו'. ובאמרה יקדשו ידי לעושיהם דידים איתנהו בעולם וחל עלייהו הקדש כדאמר בבבלי דף פ"ה וה"ה נמי אם אמרה קונם מעשה ידי עליך דכיון שהזכירה ידי הוי כאלו אמרה ידיה לעושיהם. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ב הלכה י' אמרה יקדשו ידי לעושיהן או שנדרה שלא יהנה במעשה ידיה כו' אבל צריך הוא להפר שמא יגרשנה ותהיה אסורה לחזור לו ע"כ ולא דמי להמקדיש מעשה ידי אשתו דפסק הרמב"ם בפ"ו מערכין דדוקא אמר בפירוש יקדשו ידיך לעושיהן דהתם טעמא כיון שאינו יכול לכופה למעשה ידיה לא אמרינן ביה נעשה כאומר כו' כמ"ש לעיל בפרק אף על פי. ועיין שם במראה דף כ"א ד"ה אבל אם היה מעלה כו' וכן נמי לענין זה שאם אמר יקדשו מעשה ידיך דלא כלום הוא אף על פי שהזכיר הידים אבל הכא דהיא נדרה וכיון שהזכירה ידים שפיר אמרנן בה נעשה כמי שאמרה יקדשו ידי לעושיהן ועי' בתי"ט בד"ה שמא שכתב שם אבל אי קשיא הא קשיא כו' ותקשה דאם כן במקדיש מעשה ידיה נמי לקדש כיון שהזכיר הידיה ע"כ וזה אינו אלא למאי דכתב הר"ן בפרק ב' דף טז דאפילו בהמקדיש מעשה ידי אשתו נמי הכי אבל לדעת הרמב"ם לפי מ"ש ניחא דשאני בין הקדיש הוא להקדישה היא: