אלו נדרים. אמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש. אבל דברים שבינו לבינה הוי כדמסיק בבבלי דף פ"א דלרבי יוסי מפר משום דברים שבינו לבינה נפקא מינה שאינו מפר אלא לעצמו וכר' הילא דהכא למאי דפרישית לקמן וע"ש והרמב"ם בריש פרק י"ב מנדרים פסק כרבי יוסי בקישוט שכתב שם וז"ל בדברי' שבינו לבינה כגון שנשבעה או נדרה שלא תכחול או שלא תתקשט ע"כ וברחיצ' נראה מדבריו שם הלכה ה' דחשיב לה עינוי נפש וכתב הב"י ובסי' רל"ד ויש לתמוה למה פסק בקישוט כרבי יוסי וברחיצה פסק כרבנן ואפשר שהוא ז"ל מפרש דכי תנן אמר רבי יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש לאו ארחיצה קאי אלא אקישוט עכ"ל ולענ"ד נראה דאינו מן הצורך לדחוק ולפרש כך במתני' אלא דטעמו של הרמב"ם דפסק כרבי יוסי בקישוט משום דבגמרא שם איבעיא לן אליבא דרבי יוסי מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה כו' ומשום האי טעמא נמי פסק הרמב"ן הלכה כרבי יוסי דמדבעי הש"ס ושקיל וטרי אליביה ש"מ דהילכתא כוותיה כדכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו משמו אלא דהרמב"ן מפרש הבעיא ארחיצה וקישוט כדפירשו ג"כ הרא"ש והר"ן לדעת הרמב"ם נראה לומר דלא מפרש הבעיא אלא אקישוט לחד כדמשמע מהסוגיא דהתם דקאמר לרב הונא שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר וכן משמע ג"כ מזו הסוגיא דמייתי לה בהמדיר דף ע"א והיינו דהוא ז"ל מפרש בשנדרה שלא תתקשט סתם גם קישוט של מטה בכלל והוי דברים שבינו לבינה ומדלא שמעינן מהש"ס דשקיל וטרי אליבי' דרבי יוסי אלא בקישוט הילכך נמי לא פסק כוותיה אלא בקישוט וברחיצה פסק כרבנן: