וכן הבעל עד שלא תיכנס לרשותו. רוב המפרשים למדו מכאן שהבעל מפר בלא שמיעה כדפי' הרמב"ם בפי' המשנה והה"ד נמי באב שמפר בלא שמיעה כדמשמע מרישא דמתני' ובבבלי דף ע"ב בעיא דלא איפשיטא היא לדעת הרא"ש כדדחי לה התם דממתני' לא שמעינן מידי דלכי שמע הוא דמיפר והרמב"ם ז"ל בחיבורו פי"א מנדרים הל' כ"א כתב שהבעל מפר נדרי אשתו אע"פ שלא שמע אותם וכן בפי"ב הל' י"ג כתב אף על פי שהבעל מפר נדרי' שלא שמען כו' ומדיקדוק לשונו נראה דדוקא בבעל קאמר וטעמו דהא ממתני' לא ש"מ כלום אלא משום דקאמר התם בבעיא שני' דרמי בר חמא חרש מהו שיפר לאשתו את"ל בעל מיפר בלא שמיע' משום דבר מישמע הוא כו' ודרכו לפסוק בכ"מ כאת"ל לפשטות הבעיא קמייתא ולפ"ז היה נראה לומר דדווקא בעל הוא דמפר בלא שמיעה לדעתו ז"ל וא"ל דמאי שנא אם ושמע אישה לאו דוקא ושמע אביה נמי לאו דוקא דיש לומר דהרמב"ם לשיטתי' אזיל דפסק שם הלכה י"ז דנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה צריך שישמעו שניהם ביום אחד כמבואר שם דלמד מדכתיב ואם הניא אביה אותה ביום שמעו וגו' ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה ושמע אישה ביום שמעו וגו' הא למדת שאחר שהפר האב ושמע הארוס ה"ז מפר ביום שמוע האב ע"כ כלומר דשמע אישה ביום שמעו אדלעיל קאי ששמע ביום שמוע האב והילכך איצטריך ושמע אישה להאי דרשה ולאו דוקא הוא שצריך לשמוע הנדר אלא אהפרה קאי שיפר ביום שמפר האב אבל ושמע אביה איכא למימר דדוקא הוא ואפשר לומר דזהו כוונת הפרישה שכתב בסי' רל"ד טעם הרמב"ם דשמע אביה כתיב ולא בבעל היינו לומר דשמע אביה לדוקא כתיב ובבעל לדרשה אתיא וכן ושמע אישה דבתרה למעוטי חרש אתא והט"ז כתב עליו ואיזה תלמיד טועה כתבו דבהדיא כתיב ושמע אישה וברמב"ם כתיב בהדיא בזה דבעל ואב שוין ע"כ ולא מצאתי להרמב"ם שכתב בהדיא כן אלא דמסתימת לשונו בפי"א שכתב לפיכך דרך ת"ח כו' נראה דדעתו גם באב כן ועם כל זה יש להסתפק בדבריו שהרי סיים שם שהבעל מפר נדרי אשתו אע"פ שלא שמע אותן ואין להאריך: