כיני מתניתא ר"נ פוטר וחכמים מחייבין שרגלים לדבר. כן פירש הרמב"ם ז"ל כמ"ש בפ"ד מהלכות רוצח הלכה ה' ונ"מ שאין אומדין אותו אומד שני כשהקל כמ"ש שם ועיין בדיבור דלקמן:
חידוש מקרא הוא שיתן. מסוגיא דהכא משמע שאין אומדין אותו אומד שני כשהקל לאומד ממון והלכך צריך טעמא מפני מה הוא נותן והא דקאמר לעיל שני אומדים רבים על אומד אחד האי אומד אחד לאו דוקא שאמדוהו אלא כלומר שראינו אותו שהקל וכיון שאח"כ הכביד ומת רגלים לדבר שלא הקל זה מתחלה מן מכה זו. ובבבלי פרק הנשרפין דף ע"ח גבי פלוגתא דר"ל ורבנן קאמר אמדוהו למיתה והקל ממה שהיה אומדין אותו אומד שני לממון ואם לאחר מכאן הכביד ומת הלך אחר אומד האמצעי דברי רבי נחמיה וחכמים אומרים אין אומד אחר אומד. ומשמע שם מפירוש רש"י ז"ל דגם לחכמים אומדים אומד שני לממון כשהקל אלא שאין הולכין אחר אומד הזה כיון שהכביד ומת ולא חשיב כיוצא מב"ד זכאי באומד השני ע"ש אבל הרמב"ם בפ"ד מהלכות רוצח שם כתב וז"ל אמדוהו למיתה והקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת הרי זה נהרג ואין אומדין אותו אומד שני כשהקל שרגלים לדבר ע"כ וזהו לפי פירושו שרגלים לדבר אליבא דרבנן קאי כדקאמר הכא והיינו דקאמר אין אומדין אומד שני לומר שאע"פ שהקל מ"מ הואיל ולא הקל לגמרי כדכתב שם בתחלה שצריך שנתרפא רפואה שלימה והלך ברגליו כו' רגלי' לדבר איכא שעדיין מסוכן מחמת מכה הוא ואם הכביד ומת חייב והכי מפרש נמי להא דחכמים אין אומד אחר אומד שאין אומדין עוד אומד שני ולפ"ז אם אמדוהו אומד שני לממון כשהקל אפשר לומר לדעתו ז"ל שפטור הוא שהרי יצא מב"ד זכאי והוי כמו אמדוהו בתחלה לחיים ומת דודאי פטור הוא אפילו לרבנן כדקאמר התם שאע"פ שאומד בטעות היה מפני שיצא מב"ד זכאי דמאי שנא כך נלע"ד לפי כוונת דבריו ז"ל וכדמשמע מהאי תלמודא והכ"מ לא ביאר שם כל הצורך: