קל שאתה מיקל ביחיד שאם נתוודע לו לפני זריקה וכו'. והכי מסיק נמי בבבלי פרק כיצד צולין דף פ"א ואפילו בנזיר הציץ מרצה בטומאת התהו' אף אם נודע לו לפני זריקה והא דקאמר לעיל דלרבנן גבי נזיר אם נודע לו קודם זריקת אחד מן הדמים דסותר כבר תירצו התוספות שם וכן בפרקין דף ס"ג ד"ה מאן תנא דע"י ריצוי ציץ מרצ' אף קודם זריקה:
עובד שייפיתה כחו' בזקן וחולה. ואע"ג דבפ"ו דבכורות חשיב גבי מומי בהמה ואדם שהן שוין זקן וחולה היינו דוטא בזקן שהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד כדאמרינן סוף פ"ק דחולין וכן חולה דוקא כשהוא רועד מפני חליו וכשלון כחו כדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות ביאת המקדש הלכה י"ב אבל הכא מיירי בשאינו זקן וחולה כ"כ אלא שאינו יכול לאכול כזית דבפסח שלא לאוכליו הוי ובכהן כשר לעבודה. ומשמע ממה דמסיק הכא דאפילו בכהן אינו מרצה אלא בנזיר ועושה פסח אבל בבבלי פ' כיצד צולין שם מסיק רבא דיליף בתמיד נמי מועדו מועדו מפסח וכל זה הוא אפילו לכתחילה דאי בדיעבד הא אפילו בטומאה ידועה קי"ל במועדו אפילו בטומאה אלא ע"כ לכתחילה דבטומא' ידועה צריך לכתחילה להדר אחר טהורים דקי"ל טומאה דחייה היא בציבור ובטומאת התהום מרצה ואפילו לכתחילה כ"כ התוס' בפ"ב דזבחים דף כ"ג ד"ה לא למעוטי והיינו נמי דבפ"ו מהלכות קרבן פסח פסק הרמב"ם דאפילו לכתחילה זורק ובפ"ד מה' ביאת המקדש הלכה ו' לא כת' אלא דבדיעבד הוא דמרצה דשם בשאר קרבנות איירי דס"ל דגם בשאר הקרבנות הציץ מרצה בטומא' התהום בדיעבד וכל הסוגיא בפסחים שם וכן בזבחים דמשמע דוקא נזיר ופסח ותמיד היינו לענין לכתחילה ואין צריך להטעם שכתב הכ"מ שם משום דקרבן פסח חובה היא דבלאו הכי ע"כ בזבח אפילו לכתחילה זורק כדאמרן: