שני נזירין שאמר להן אחד. ולא סוף דבר וכו'. כן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט מנזירות הלכה י"ז. ובבבלי ריש פרקין פריך עלה דמתני' שני נזירים והאי דקאי גביהון הא תלתא והוי ליה ספק טומאה ברה"ר וספיקו טהור ומשני באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם ואיהו לא בהדייהו קאי וכתב הרמב"ם שם אם היה עד זה עמהן בחצר הרי שניהן טהורין כיון שהן שלשה הרי הן רבים ורבים ברשות היחיד ספקן טהור כספק טומאה ברה"ר שהוא טהור והראב"ד ז"ל שם הצריך שיהו שלשה במעמד אחד אבל אם הם בחצר אחת והוא רחוק מביניהן לא. ונראה דפלוגתייהו תלוי בהא למאי דאמרו בפ"ק דחולין דף ט' וכן משמע בגמרא דסוטה דף כ"ח ספק טומאה ברה"ר הלכתא גמירי לה מסוטה מה סוטה רה"י וכו' וא"כ כי סוטה שלא יהו שלשה במעמד אחד אבל אין דעת הרמב"ם כן שכתב בריש פרק ט"ז מאבות הטומאות דספק טומאה ברה"ר שהוא טהור מציבור שעושין הפסח בטומאה ילפינן לה והוא מהתוספתא וכדאמרינן בהאי תלמודא בריש סוטה ועיין שם בדף ב' ד"ה מפני מה אמרו מ"ש מזה וא"כ כל שהן רבים ואירע ספק טומאה ביניהן ספקו טהור אע"פ שלא היו במעמד אחד כי התם דאין חילוק בין הציבור במעמד אחד או לא ועיין לקמן בד"ה ציבור שנטמא: