ואי בעי מישאול תרתיהון שאל תינייתא וחזר מישאל קמייתא. בבבלי דף נ' משני לה נמי על שאלה קדמייתא לא נצרכה אלא למת שאין עליו כזית בשר והדר אמר ועדיין יאמר על אבר ממנו מגלח על כולו לכ"ש אלא כדאמר רבי יוחנן לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגדין. משמע דלא פשיטא ליה כהאי דאמר הכא לקמן מכיון שאין בו כזית דבר בריא הוא שלא קשרו אבריו ואיפכא משמע דכל שלא נתקשרו אבריו בגידין מסתמא אין עליו כזית בשר דהא שינוייא דר' יוחנן קאי נמי לתרץ קושיא הראשונ' דקאמר אלא כדאמר ר"י וכן פירשו התו' בהדיא בפרק גיד הנשה ע"ש. והכא לא משני כדמשני רבא התם לא נצרכה אלא לרוב בניינו ורוב מניינו שאין בהן רובע עצמו' משום דלשיטתיה אזיל האי תלמודא דקאמר לקמן הלכה ג' רוב בניינו ורוב מניינו אין הנזיר מגלח אע"פ שמטמאין באהל כדתנן בכ"ב דאהלות אבל לשיטת הבבלי כל שהוא מטמא באהל הנזיר מגלח עליו מלבד רביעית הדם כדלקמן בסוף פרקין וע"ש: