במשלטת על נכסיו. משמע דעל נכסי בעלה קאי כדפרישית בפנים ורבי מתנייה לא בעי לאוקמי כדמעיקרא שנתן לה אחר כו' מכח האי קושיא דכי שלה דהאי לישנא לא מהני כדאמרי' בפ' בתרא דנדרים הלכה ח' גבי המודר הנאה מחתנו והיא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה על מנת שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך וכדמפרש התם בהאי תלמודא דקאמר לה ולא ליך כלומר דוקא דקאמר לה שאין לך גם כן רשות בהן לדברים אחרים אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך אבל על מנת שאין לבעליך רשות בהן לחוד לא מהני דקנתה אשה וקנה בעלה כדפרישית התם. ובבבלי שם פלוגתא דרב ושמואל דרב סבירא ליה כסוגיא דהאי תלמודא דדוקא דקאמר לה אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך ושמואל אמר אפילו אמר לה מה שתרצי עשי בהן לא קנה יתהון בעל ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' נדרים כשמואל וכדנתן הר"ן שם טעם לדברי הפוסקים כן דאע"ג דהלכתא כרב באיסורי מ"מ כיון דעיקר פלוגתייהו בדינא תלי אי אמרינן יד אשה כיד בעלה או לא נקטינן כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני וכ"כ בפ"ט מנזירות הלכה ט' גבי האי דינא דמתני' כגון שנתן לה במתנה על מנת שלא יהיה לבעל בהן רשות אלא מה שתרצי תעשה בהן. ואע"ג דבגמרא לא אמרו כאן אלא שאמר לה ע"מ שלא יהיה לבעלך רשות בהן קיצור לשון הוא וכעין שכתבו התוס' הכא אליבא דר"ת שפסק כרב דקיצר הש"ס שצ"ל אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך וכן צ"ל לדעת הרמב"ם שפסק כשמואל דהא על מנת שלא יהא לבעלך רשות בהן לחוד לכ"ע לא מהני וכדכתב הר"ן שם וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות זכיה וצ"ל ג"כ מה שתרצי תעשה בהן ויש לפרש גם דברי רבי מתניי' דהכא אליבא דשמואל ופליג אהאי סוגיא דנדרים. וזהו ע"פ מה שכתב עוד הר"ן שם לדעת הרמב"ם דס"ל לשמואל נמי תרי לישני בעינן וז"ל והקשו עליו וכי מאי מוסיף במאי דאמר לה תו מה שתרצי עשי הא אינו אלא כאומר על מנת שאין לבעלך רשות בהן בלחוד ונראה לי דהיינו טעמא דכי אמר לה מה שתרצי עשי לדידה נמי לא יהיב לה לגמרי דנימא לאלתר זכה בהן הבעל אלא הרי הוא כאומר לה לא יהו שלך אלא לאותו דבר שמרצי לעשות בהן בכל שעה ושעה עכ"ל ודברי רבי מתניי' נמי מתפרשין הכין ואהא דלעיל קאי במשלטת על נכסיו כלומר שזה האחר עשה לה שולטת בנכסיו שנתן לה מה שתרצה לעשות בהן והלכך לא קנה אותן הבעל והיינו נמי דקאמר אם בא זה האחר ומיחה לא קדשה דאפילו לדידה נמי לא יהיב לה לגמרי אלא מה שתרצה לעשות בהן בכל שעה שהן קיימין: