מי שאמר הריני נזיר. הדא מסייע לבר קפרא. בבבלי פ"ק דף ה' פליגי רב מתנה ובר פדא בפלוגתא דבר קפרא ורבי יונתן דהכא רב מתנה דריש לסתם נזירות שלשים מיהי"ה ובר פדא כרבי יונתן ומסיק נמי התם דמתני' דהכא אתייא נמי כרב מתנה ולכתחילה אסור לגלח ביום שלשים ובדיעבד אם גלח ביום ל' יצא ומטעמא דאמרינן מקצת היום ככלו וסיפא דאם גילח ביום שלשים לא יצא משום דפירש שלשים יום הוי כאלו אמר שלימין כדפרישית במתני' וכדפי' התוס' התם ד"ה תנן הריני נזיר והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בפ"ק תפס דרשת רב מתנה לעיקר דאע"ג דבסוגיא דהתם מתרץ כל המשניות דמותיב מינייהו ומוקי לה שפיר אליבא דתרווייהו מ"מ סתמי דמתני' כרב מתנה משמע ליה וכן נראה דעתו בחיבורו ריש פ"ג ובפ"ד דפסק לכל הני סתמא דמתני' דהכא ודלקמן כדמוקי להו התם סתמא אליבא דרב מתנה. ועוד נראה לע"ד לומר דמלבד מה דאיכא בינייהו דרב מתנה ורב פדא דלרב מתנה מדינא דאורייתא אסור לגלח לכתחילה ביום שלשים ולבר פדא אינו אלא איסור דרבנן דגזר בנזיר סתם אטו פירש שלשים כדמשמע זה מהסוגיא ועיין בתוספות שם ד"ה אמר לך בר פדא יצא לנו עוד נ"מ בינייהו והיינו אם פירש שיהא נזיר לכ"ט יום לרב מתנה לאו כלום הוא ונזיר שלשים יום ולבר פדא איכא למימר הואיל דז"ל דהא דסתם נזירות אין פחותה מל' יום מדרבנן הוא ולא גזרו אלא בנזיר סתם דהיא גופה גזירה אטו פירש שלשים כדאמרן. והיינו נמי דכתב הרמב"ם בפ"ג הלכה ב' פירש זמן פחות משלשים כו' שאין נזירות פחותה משלשים יום ודבר זה הלכה מפי הקבלה כלומר ענין מקובל וסמך לזה על מה שנאמר בכתוב קדוש יהיה כדכתב בפירוש המשנה ומשום דתפס העיקר כרב מתנה לא חילק בפירש ואפי' אמר לכ"ט יום אינו פחות מל' יום ועיין בדיבור דלקמן ובהלכה ד' ד"ה טעמא דר"א: