ודא מווזה יהבינן לה היכא. דיני מזוזה המוזכרים כאן הכל מבוארים הם בבבלי פרק הקומץ רבה דף ל"ג ול"ד ובבבא מציעא דף קי"א והאי ברייתא דמייתי הכא בפתח שהוא פתוח לגג ולגינה דפליגי בה רבי יוסי ברבי יהודה וחכמים לא הוזכרה התם. ודוגמא דדינא דהאי ברייתא מימרא דרב הונא שם דף ל"ד הוא לול פתוח מן הבית לעליה אם יש לו פתח אחד חייב במזוזה אחת ואם יש לו שני פתחים חייב בשתי מזוזות ולמאי שביארתי בפנים אם כן אתיא הא דרב הונא כחכמים דברייתא דהכא דסברי דפתח הפתוח לעלייה כפתוח לשוק וחייב במזוזה כהפתח שפתוח לגינה ודין זה מוסכם הוא וכדפרש"י ז"ל שם והאי ברייתא דמייתי הכא בסוף פרקין תפלה שבלה וכו' איפכא תנינן שם דף ל"ב דמייתי ברייתא דקתני כיוצא בו ספר תורה שבלה ותפלין שבלו אין עושין מהם מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ואם כן בענין בעיא דהכא תפלה ומזוזה מי קודם פשטינן מהאי ברייתא דמוסכמת היא לדינא כדפסקו כן גדולי הפוסקים דלענין הבעיא נמי תפלין קודם ועוד דמצוה דגופיה טפי עדיף וקודם ושארי דיני מזוזה ותפלין וס"ת בכתיבתן ובסידורן ובדיני פתוחות וסתומות מבוארים כאן לעיל בפ"ק בהלכה ח' הם ושרשיהם ודקדוקיהם הכל בס"ד:
הדרן עלך פרק הקורא עומד. וסליקא לה מסכת מגילה.