שלשה מבית הכנסת כבהכ"נ. כתב הר"ן ז"ל במתני' והיכא שמכרו ז' טובי העיר שלא במעמד ה"נ הוו דינייהו דמכירתן מכירה אלא דבעינן עלויא והכי איתא בירוש' ג' מבה"כ כבה"כ וכו' וכמבואר בפנים. בענין שמכירתן מכירה ודאי נלמד מהא דהכא אבל מ"ש אלא דבעינן עלויא ז"א מבואר מכאן אלא שהוא ז"ל כתב זה לדעתו שהביא לעיל דבכל הקדושות בשוין אסור וכמה שהבאתי לעיל ד"ה מהו ליקח אבנים מעיר זו וכו' כתב ג"כ הכא כן. ומיהו יש לדון בזה דבענין האיסור בקדושות שוין שפיר הוא נלמד ממה שאמרו דאפי' תורה בתורה אסור לכתחלה ואפי' למכור ישן כדי ליקח בו חדש כדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' ס"ת בהל' ב' ואע"פ שאין כאן דבר שיכול לעלות בקדושה יותר ומכ"ש בשארי קדושות דאיכא עלויא כגון בה"כ וכולהו אינך דבעינן עלויא דוקא אבל היאך נלמוד מכאן דאם מכרו ז' טובי העיר לבה"כ או לשארי קדושות דבעינן עלויא דאם דינן שבדיעבד מכירתן מכירה אפי' קבלו עליהם בסתם א"כ ה"ז כמכרו במעמד אנשי העיר דמותר אפי' לדוכסוסיא לרבא שם ובשהתנו כדאי' התם ומזה למד הרמב"ם במ"ש בפי"א מהל' תפלה בהל' י"ז בני הכפר וכו' דאם התנו ז' טובי העיר במעמד אנשי. העיר בשעת המכירה שיהא הלוקח מותר לעשות בו כל אלו מותר. ואפי' לד' דברים מרחץ וכו' אלא דמשיטת הבבלי לא נלמד כ"א דוקא במעמד אנשי העיר וכשהתנו ואין להאריך כמבואר: