יש חורש תלם אחת וחייב עליו משום שמנה לאוין. פירשתי בפנים על דרך הרמב"ם ז"ל דמשום כלאים בכרם חייב שתים וכן העלו התוס' כאן ובפסחים דף מ"ז דכלאים בכרם הוא דחשיב לתרי לאוי אחת משום כלאי זרעים וא' משום כלאי הכרם וכתב עוד הרמב"ם בפי' המשנה ואין בכל אלה איסור חל על איסור אבל הם אסורים הרבה נכפלו בזמן אחד ולפיכך אינו מן הנמנע שיצטרפו אל אלו הלאוין זולתם הרבה באותו הזמן בעצמו עכ"ד ובחבורו השמיט להמתני' ולא הביא לכל אלו הלאוין המצטרפין בזמן אחד ונראה שחזר בו מטעם דהוי איסור על איסור וכדכתב בפ' י"ז מהל' א"ב בהל' ח' כלל גדול הוא בכל איסורים שבתורה שאין איסור חל על איסור אא"כ היו שני איסורין באין כאחת או שהיה האיסור האחר מוסיף דברים אחרים על אותו האיסור או אם היה כולל דברים אחרים עם איסור זה וכאן במתני' לא תמצא זה כ"א בכלאים בכרם יש איסור בת אחת כדמוקי לה בגמרא דבמחפה מיירי דבהא כ"ע מודים והיינו משום מקיים כלאים במעשה ונמצא מתחייב הוא משום כלאי זרעים ומשום כלאי הכרם באחת דהרי אינו לוקה על כלאי הכרם אלא דוקא בשיש שם עוד שני מינין מכלאי זרעים הן בשעת זריעה שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד והן במקיים ע"י מעשה כגון שמחפה אותן ובאין עליו שני האסורין כאחת וזה כבר ביאר הוא ז"ל במקומו בריש פ"ה מהל' כלאים ומשום חרישה בשביעית אינו לוקה כדפסק בריש הל' שמטה וכבר בארתי לזה לעיל בפ"ז דסנהדרין בהלכה ה' ד"ה ר' יוחנן פתר מתני' וכו' וטעמו דפסק כשי' דהאי ש"ס בפלוגתא דר"א ור' יוחנן ולא כשי' הבבלי בריש מ"ק דאיפכא גריס לה כמבואר שם ועוד דכל דברי ר' יוחנן דשי' הבבלי אליבא דר"ע היא דאיהו ס"ל בחריש ובקציר תשבות על תוספת שביעית נאמרה וס"ל דלוקין על החרישה בשביעית עצמה כדכתבו התוס' במ"ק דף ג' ד"ה שהרי כבר נאמר וכו' והוא ז"ל פסק כר' ישמעאל בפירוש דבחריש ובקציר תשבות משום דמסיק התם דר"ג ובית דינו כר' ישמעאל ס"ל ע"ש והתוס' כתבו בפסחים שם דלמ"ד בפ"ק דמ"ק חורש בשביעית אינו לוקה מוקי הך דהכא בחורש ומחפה דמחפה חייב משום זורע ולפי דבריהם משכחת לה נמי לאו דזורע בשביעית עם לאוי דכלאים בבת אחת אבל לא כן דעת הרמב"ם אלא מחפה חייב משום מקיים כלאים על ידי מעשה כדקאמר בהדיא בהאי תלמודא ריש פ"ח דכלאים דפריך על המתני' דקתני מלזרוע ומלקיים מה כר"ע דר"ע אומר המקיים בכלאים עובר בל"ת וא"ר יוסי דברי הכל היא הכל מודים באיסור שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה אבל אם קיים על ידי מעשה לוקה כהדא דתני המחפה בכלאים לוקה וכך הם דברי הרמב"ם בריש הל' כלאים וכך היה מפרש להא דר' ינאי ור' יוחנן בש"ס דילו בדף כ"א ע"ב ולא כדפירש"י בדברי ר"ל דמחפה כזורע חשיב ליה אלא כדאמרו וכן מוכח עוד להדיא בהאי תלמודא בפלפול דר"ל עם ר' יורנן דקלסיה ר' ינאי דגריס נמי שם הכי ולאוקמתא דר' יוחנן דמתני' דילן במחפה החיוב הוא משום מקיים בכלאים על ידי מעשה ובחיבורי על סדר זרעים בארתי עוד במה דשקיל וטרי התם ולא קאמר לה הכי בש"ס דילן וכתבתי דכל חד וחד לשיטתיה אזיל ואין כאן מקומו ומיהת שמעינן דלהך פירושא בחיובא דמחפה תו לא משכחת לה איסור שביעית עם הכלאים בבת אחת וזהו דעת הרמב"ם ז"ל וכל הני שאר חיובי לאוין דמני במתני' מבואר הוא דלדעתו ז"ל לא משכחת בהו לא איסור בת אחת ולא מוסיף ולא כולל וזה נראה לעין לכל הבקי ומעיין בדבריו וחוקר אחר מקיר מעיין היוצא לו במ"ש בכל מקום ואם באנו לבאר כאן יהיה קשה עלינו האריכות ומלבד אחת היא שצריך עוד לענינינו שלא ישיב המעיין דהא גם במשנתינו יש איזה מאיסורים שהן כמוסיף וככולל כנראה לכאורה. דע דדעת הרמב"ם בחבורו שלא נקרא איסור מוסיף כ"א בשכבר ניתוסף איסור אחר על אותו האיסור קודם המעשה שעובר עכשיו כגון שאוכל איזה דבר איסור ויש בו כמה איסורים או כיוצא בו בעושה מעשה כגון הני דמתני' וכן באיסור כולל שכבר נכללו דברים אחרים עם האיסור קודם שבא לידי המעשה או האכילה וזה פשוט אלא מה שצריכין אנחנו לבאר הוא זה דלא מיקרי איסור מוסיף או כולל אלא בשכבר ניכר האיסור הניתוסף או דבר הנכלל ונראה לכל הוא שיש בו עוד איסור מחמת כך וכך וכן נראה מדבריו דהל' א"ב שהבאתי לעיל ויותר הוא מבואר במקום אחר כדלקמן ואגב אבאר דבר שראיתי מתקשים בזה בסוף פ' י"ד מהל' מ"א הביא לדין דהמתני' דפ"ג דכריתות יש אוכל אכילה אחת וכו' וכפירושה בגמרא התם שכתב כבר בארנו שאין איסור חל על איסור וכו' ולמה חל כאן איסור על איסור וכו' הקדישה נאסר חלבה בהנייה ומתוך שנוסף בה איסור הנייה נוסף עליו איסור קדשים וכו' וזהו ג"כ דלא כמ"ש התוס' בפ' גיד הנשה דף ק"א דאיסור הנאה לא מיקרי איסור מוסיף ורצו לפרש לההיא דכריתות דכולל מיקרי ע"ש וכל דיוקי דדייקי שם אינן מוכרחים דבאמת דהוה מצי לאוקמי כר' יוסי דפ' ד' אחין אלא משום דרצה לפרש להאי איסור חמור בפלוגתא דר"י הגלילי ורבנן דזבחים כדשקיל וטרי התם להני קאמר ר"י הגלילי היא ואין להאריך בזה דהא בהדיא קאמר בכריתות דאיסור הנאה איסור מוסיף קרינן ליה ואיסור כולל יום הכפורים קרי ליה התם מיהו לדעת הרמב"ם ועצמו לכאורה איכא למידק דהא לעיל בפ' תשיעי שם בהל' ו' כתב המבשל בשר מתה או חלב וכיוצא בהן בחלב לוקה על בישולו ואין לוקה על אכילתו משום בשר בחלב שאין איסור בשר בחלב חל על איסור נבילה או איסור חלב שאין כאן לא איסור כולל ולא איסור מוסיף ולא איסור בת אחת ולכאורה קשה דהא ננלה וחלב מותרין בהנאה וכשנתבשלו בחלב ניתוסף עליהם איסור הנאה ולמה אינו חל איסור בשר בחלב עליהן וראיתי למי שפלפל בזה אבל מעיקרא לאו קושיא היא דהא הכי הא דאמרינן בפ' כל הבשר דף קי"ג בפלוגתא דר' אמי ור' אסי בזה לימא בהא קמיפלגי וכו' דכ"ע אין איסור חל על איסור ואאכילה כ"ע ל"פ דלא לקי כי פליגי אבישול מ"ד לוקה חד איסורא הוא דאלו נבלה וחלב אינן אסורים בבישול ומשום בשר בחלב הוא דלוקה על הבישול אבל איסור אכילה דבשר בחלב אינו חל עליהן דהא כבר אסורין באכילה הן וא"כ איך יחול עליהם איסור הנאה ואנן בעינן שיהא חל על האיסור זה האיסור שניתוסף ואז מתחייב עליו האוכלו משום שני האיסורין אבל הכא לא היה חל על הנבלה והחלב לא איסור האכילה דבשר בחלב ופשיטא שלא יחול האיסור הנאה. ואם דפשוט הוא והסברא נותנת כך עם כל זה אוסיף עוד באיזו סברא וראיה נכונה לזה מפני היוצא לנו לנ"מ בין הני דרשות דאיסור בשר בחלב דטובי דרשות אמרינן שם בדף קע"ו וחד מינייהו ההיא דתניא דבי ר' ישמעאל לא תבשל גדי וגו' ג"פ אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול ונראה דהנ"מ בין דרשה זו לשארי דרשות שנאמרו שם זה הוא דמלבד מה דאמרינן בכמה דוכתי בש"ס מדאפקיה רחמנא לאכילה בלשון בישול ש"מ דדרך בישול אסרה תורה בדוקא ואי תרו לה כולא יומא שרי איכא עוד נ"מ לדינא והיינו הא דאמרן דמדאפקיה רחמנא לאכילה בלשון בישול למדנו ג"כ דדוקא מה שהוא נאסר באכילה ע"י בישול זה הוא דאסור גם בהנאה ולאפוקי שאר אסורין דבלאו הכי אסורין באכילה לא חל עליהן האיסור של בשר בחלב אלא דעל הבישול שמבשל אותם בחלב הוא עובר דחד איסורא הואי ונמצינו למדין דמההיא דרשא דתנא דבי ר' ישמעאל שמעינן נמי להא דאין איסור חל על איסור כמו שנתבאר והאי דרשה עיקרית היא כמו שתפסו בכל מקום ללמוד מזה שדרך בישול אסרה תורה וכ"כ הרמב"ם שם בהל' ב' לא שתק הכתוב מלאסור האכילה אלא מפני שאסר הבישול כלומר ואפילו בישולו אסור ואצ"ל באכילתו וכו' וזהו כדרשת ר' ישמעאל ולמדין אנו עוד דלא מיקרי איסור מוסיף אלא אם קדם לחול האי איסור שניתוסף על האיסור קודם מעשה העבירה וכן שיהא נראה וניכר שכבר ניתוסף עליו האיסור דחדא מכלל חבירתה היא וכן באיסור כולל וכגון ביום הכפורים דקחשיב ליה התם לאיסור כולל שכולל כל האוכלין לאסרן ונראה וניכר הוא שיושב ומתענה משא"כ בעשיית מלאכה ביו"ט דלא מחשבינן ליה לאיסור כולל ולומר דהואיל ואסור בכל המלאכות חל נמי על החרישה האסורה בלאו הכי כמו חורש בשור וחמור דמתני' דהא ליתא שאין השביתה ממלאכה נראית וניכרת היא לחשבו ע"י כך לאיסור כולל וכדאמרינן בעלמא פוק חזי כמה בטלני בשוקא וכמו דכתב הרמב"ם בסוף פ' כ"ד מהל' שבת שאין השביתה מהמלאכה שביתה ניכרת ומפני דברים אלו נגעו באיסור טלטול וכו' וה"נ להא דאמרן דאין זה נראה וניכר לשנחשוב ליו"ט לאיסור כולל מחמת שאכזר בכל המלאכות ומתוך מה שאמרנו יתבאר לך טעם הרמב"ם שהשמיט בחיבורו להצטרפות איסורי לאוין שמנו במתני' שיחולו על דבר אחד ומתני' כמ"ד בפ' כל הבשר דאיסור חל על איסור וזה מה שרציתי לבאר כאן בענין זה ואגב נתבאר להענין שזכרנו בס"ד: