רצה המקום ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. אינו אומר לזכות את האדם לפי שהאדם הפרטי בהיות שגם שאפשר יהיה לו זכות בריבוי המצות אפשר ג"כ שיפגום באחת מהן ויותר טוב אם לא היה לו הרבה מצוות אבל כלל כל ישראל המה מוכנים לרבוי התורה ומצותיה כנודע ממאמר חז"ל ישראל רמז יש ששים רבוא אותיות לתורה ולפיכך יש להם זכות שהרבה להם תורה ומצות כך ראיתי בספר תפארת ישראל. ולדעתי נראה שיש לפרש עוד בענין אחר ולהכי קאמר תורה ומצות מפני שהמצות כולן א"א שיקיימו אותן כל ישראל בענין אחד שיש שנצטוו ישראל ולא הכהנים ויש בהפך אלא שרבוי התורה היא הזכות לכולן ומזה נמשך שהרבוי מהמצות הכתובים בתורה המה ג"כ זכות לכלל כל ישראל ביחד וכמאמר חז"ל בסוף מנחות כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכו' וכן ההיקש לכל המצות שאף שאין בידו לקיים אותן עסק תורתן מעלה לו הכתוב כאלו קיימם ובזה יש לכוין דרש הפסוק הזה מחובר ומקושר לפסוק שלפניו ראות רבות ולא תשמור פקוח אזנים ולא ישמע ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ור"ל שהנביא הוכיח אותם שאינם עוסקים בתורה ואף אזניהם אינם מטים לשמוע דברי תורה כמו שאמר למעלה החרשים שמעו והעורים הביטו לראות ועל שעושים עצמם כחרשים וכעורים אמר לא תעשון כן כ"א שמעו והביטו לראות וחוזר ומפרש מי עור כי אם עבדי וגו' ולזה אמר ראות רבות ולא תשמור כלומר הגם שלענין קיום המצות יכול אתה לומר בהיותך רואה מצות רבות הכתובים בתורה ולא תשמור שאי אפשר לן לשמור ולקיים את כולן אבל מה תענו על עסק התורה ולשמוע ממי שאומרה ולזה קובל אני פקוח אזנים יש לו ועם כל זה ולא ישמע ועושה עצמו כחרש ואוטם אזנו מלשמוע הלא תדעו ה' חפץ למען צדקו כדי לזנות אתכם אף במה שאי אפשר לכולכם לקיים אותן ולפיכך יגדיל תורה ויאדיר שהרבה לכם התורה והאריכה וזה חפץ הוא למען כל אחד ואחד גם הוא יגדיל התורה לעסוק בה ויאדירה לשמוע מהאחרים אם הוא אינו יכול לעסוק בעצמו וזהו דכפל הענין במלות שונות ואמר לשון עתיד יגדיל ויאדיר לפי שמוסב גם על האדם כמו שה' חפץ למען צדקו והרבה התורה והמצות כן ראוי הוא שתעשו אתם וכל אחד מכם יגדיל התורה או ויאדיר אותה כאמור ובזה יהיה נחשב לכם כאלו קיימתם כל התורה כולה עם ריבוי מצותיה:
סליק פירקא וכולא מסכתא דמכות ברחמי ובס"ד: